המחוזי קבע כי המדיניות הגורפת של הבנק שלא להעניק שירות לעסקי המטבעות הדיגיטליים אינה סבירה. לצד זאת נקבע כי כשנתיב הכסף שמקורו בביטקוין לא ניתן לאיתור רשאי הבנק לסרב להפקדתו בשל חשש להלבנת הון.
קביעה עקרונית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בנוגע להתנהלות הבנקים בתחום המטבעות הדיגיטליים פורסמה לאחרונה. בפסק הדין של השופטת לימור ביבי נקבע כי החלטת בנק איגוד לסגור חשבון של חברה העוסקת בכריית ביטקוין על סמך מדיניות גורפת שלא אושרה על ידי המפקח על הבנקים לא הייתה סבירה. לצד זאת, השופטת מצאה שהבנק פעל כדין כשסירב להפקיד בחשבונה של החברה כספי המרת ביטקוין נוכח חוסר היכולת להתחקות אחר "נתיב הכסף" והחשש מפני הלבנת הון ומימון טרור.
באפריל 2018 קיבלה חברת "ישראמיינרס" הודעה על סגירת חשבונה בבנק איגוד משום שהיא עוסקת בכריית מטבעות דיגיטליים. זאת, כאשר זמן קצר קודם לכן סירב הבנק להפקיד בחשבון כספים שהועברו עבורה מחברת B2C ממכירת הביטקוין.
עם קבלת ההודעה על סגירת החשבון הגישה ישראמיינרס את תביעתה נגד הבנק בטענה לסירוב לא סביר להעניק לה שירותים.
הבנק טען כי החלטתו הייתה סבירה ומוצדקת. זאת, בין היתר נוכח מדיניותו הגורפת מ-2014 שלא לנהל חשבונות של לקוחות העוסקים בתחום המטבעות הדיגיטליים, העובדה שישראמיינרס הסתירה ממנו את תחום הפעילות שלה וגרמה למשבר אמון חריף, והסיכון שהיה נחשף אליו מבחינת הפרת החקיקה בעניין איסור הלבנת הון ומימון טרור.
יש הבדל בין סוגי הפעילויות
בפסק דין מעמיק קבעה השופטת לימור ביבי כי טענת התובעת-ישראמיינרס כי המדיניות הגורפת של הבנק לא אושרה על ידי המפקח בשנת פתיחת החשבון – ולכן אינה תקפה – נכונה.
בהקשר זה השופטת קבעה כי הבנק היה חייב לעדכן את המדיניות אצל המפקח על הבנקים מדי שנה אך לא עשה זאת למעט ההודעה מ-2014, שגם עליה לא קיבלה תגובה. השופטת ציינה כי ספק אם ניתן לראות ב"הסכמה שבשתיקה" מצד המפקח כאישור של מדיניות כל כך גורפת. על כן, סירובו של הבנק לנהל את חשבונה של התובעת על סמך מדיניות זו לא היה סביר.
השופטת הוסיפה כי באופן כללי לטעמה המדיניות לאסור לחלוטין פתיחת חשבון ללקוחות העוסקים במטבעות דיגיטליים – לא משנה אם הם כורים או סוחרים – אינה סבירה.
בהקשר של האיסור על הלבנת הון ומימון טרור ציינה השופטת כי החובה המוטלת על הבנק היא לבחון את הלקוח המסוים שעומד בפניו. יש הבדל, קבעה, בין חברה העוסקת בכריית ביטקוין חדש שאינו מסכן את הבנק לבין לקוח שמבקש להפקיד כספים שמקורם במכירת מטבעות שהנתיב שלהם לא ידוע.
במקרה הנוכחי, השופטת קבעה כי כריית המטבעות כשלעצמה אינה בעייתית אולם יש טעם בטענת הבנק כי הפקדת הכסף שמקורו במכירת המטבעות בזירת מסחר עשויה לסכן אותו.
בתוך כך השופטת דחתה את הטענה כי נוצר בין הצדדים משבר אמון וזאת מאחר שהבנק לא הוכיח שהחברה הסתירה את פעילותה בכוונת מכוון. לכל היותר, קבעה, הייתה בין הצדדים תקשורת לקויה בנושא.
מכאן, שבעוד סגירת החשבון של התובעת לא הייתה סבירה ודינה להתבטל, ההחלטה שלא להפקיד את כספי ההמרה הייתה מתקבלת על הדעת נוכח הסיכון באיתור "נתיב הכסף".
הבנק חויב בהוצאות משפט של 2,600 שקל בלבד נוכח הסוגיה החדשנית ומאחר שהתביעה התקבלה חלקית.
- ב"כ התובעת: עורך דין גיא פן, עו"ד קרן לוי
- ב"כ הנתבע: עו"ד ליאת עיני-נצר, עו"ד ברוריה שריר-הראל
עו"ד רונן מטלון
עוסק/ת ב-
בנקים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.