אגודה חינוכית למטרות צדקה לא פעלה במשך עשרות שנים בקרקעות שהפקיעה בבית חנינא אבל כעת היא מתעקשת שהן שייכות לה. האמנם?
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל לאחרונה תביעה של בעלי זכויות בשלוש חלקות בבית חנינא והורה על מחיקת הערת הפקעה מתקופת השלטון הירדני, שנרשמה לטובת אגודה חינוכית למטרות צדקה. השופטת שירלי רנר קבעה כי לא הוכח שהאגודה שילמה לבעלי הזכויות פיצויים כפי שהורה בזמנו החוק הירדני, וכי מחיקת ההערה מתחייבת נוכח "הזנחה מופלגת" של הליכי ההפקעה.
האגודה החלה בהליכים ב-1956 במטרה להשתמש בקרקעות להקמת מוסדות חינוך, תרבות, ספורט ורפואה (באמצעות עמותה שהוקמה לשם כך). מאז ועד היום נותרו הקרקעות בידי בעלי הזכויות ולמעט הליכים שנקטה האגודה בשנות ה-60 ונזנחו ללא הכרעה, היא לא ביצעה בהן דבר - לא מבחינה תכנונית ולא מבחינת השתלטות בפועל.
ב-2014 הגישו בעלי הזכויות בחלקות תביעה לביטול הערת ההפקעה הרשומה בטאבו לטובת האגודה. בין היתר הם טענו כי תנאי לביצוע ההפקעה הוא תשלום פיצויים שמעולם לא שולמו. עוד נטען כי מטרת ההפקעה ממילא נזנחה לנוכח העובדה שהאגודה לא ביצעה דבר בקשר לחלקות - כך שיש להם עילה טובה לביטול הליכי ההפקעה.
מנגד טענה האגודה כי ההפקעה במקרה הנוכחי הוגדרה כ-"דחופה" ולכן לפי החוק הירדני היא לא הייתה אמורה לשלם לבעלי הזכויות את הפיצויים אלא להפקיד אותם בקופת האוצר - והתובעים לא הוכיחו שהכספים לא הופקדו. למעשה, לטענתה, יש לצאת מנקודת הנחה שהמנהל הירדני הפקיד את הכספים והעביר אותם לתובעים כחוק.
בהמשך האגודה הסבירה כי התעכבה עם מימוש ההפקעה משום שעד 1997 עדיין לא הייתה תוכנית אב בקרקע. לדבריה, כיום היא מקדמת את הליכי התכנון במרץ ומתכננת פרויקטים רחבי היקף.
לא דחוף בכלל
אלא שהשופטת רנר הגיעה למסקנה כי פג תוקפה של ההפקעה והורתה על מחיקת ההערה בטאבו.
ראשית, השופטת דחתה את עמדת האגודה כי ביצעה הפקעה "דחופה" וקבעה כי מהמסמכים והראיות שהוגשו, כמו גם מהיגיון הדברים, עולה כי הייתה זו הפקעה רגילה שלפי החוק הירדני חייבה בתשלום פיצויים. השופטת הבהירה כי לו הייתה זו הפקעה דחופה האגודה הייתה אמורה לתפוס עליה חזקה מיידית ואין חולק שבמשך יותר מ-60 שנה התובעים הם שמחזיקים בה.
עוד נקבע כי ראיות ופרוטוקולים של הליכים משפטיים אחרים מעידים כי פיצויי ההפקעה מעולם לא שולמו לתובעים או לבני משפחתם. מכאן, שהנתבעת לא עמדה בתנאים להפקעה כחוק.
אם לא די בכך, השופטת הוסיפה וקבעה כי האגודה אכן זנחה את מטרת ההפקעה. במשך עשרות שנים, פסקה השופטת, לא עשתה האגודה דבר בקשר לקרקע - לא יזמה פעולות תכנון, לא תבעה חזקה בקרקע ולא פעלה נגד התובעים, שהקימו בה מבנים והשתמשו בהם לצורכיהם.
השופטת ציינה כי למעשה האגודה לפעול בנושא הייתה ב-2016 - אחרי שהתביעה נגדה הוגשה - ולא הציגה כל הסבר הגיוני להשתהות ארוכת השנים.
"סבורה אני", קבעה השופטת לפיכך, "כי בנסיבות אלו כרוכה התנהלות הנתבעת בהזנחה מופלגת בנקיטת ההליכים".
לפיכך נקבע כי התובעים זכאים לסעד של מחיקת הערת ההפקעה וכן להחזר הוצאות משפט ולשכר טרח עורך דין של 30 אלף שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד סמיח בשיר, עו"ד מוחמד בכר
- ב"כ הנתבעת: זיאד קעואר, עורך דין מקרקעין
עו"ד שגית דומיין
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.