ב-2013 התקבלה בבית הדין לעבודה תביעת המטפלת הסיעודית שגוללה התעללות מחפירה. נדחתה טענת הקשיש בערעור כאילו החוק למניעת הטרדה מינית לא מסמיך את ביה"ד לדון בתביעות הכוללות טענות על אונס ומעשי סדום.
עובדת זרה, אזרחית מולדביה, שובצה ב-2009 על ידי חברת הסיעוד "משמרות" כמטפלת סיעודית אצל קשיש. היא עבדה אצלו כשלושה שבועות בלבד שבמהלכם הוא התעלל בה פיזית ומינית עשרות פעמים, אנס אותה וביצע בה מעשי סדום. כנגד האיש נפתח הליך פלילי שעדיין מתנהל.
ב-2010 העובדת הגישה נגדו תביעת פיצויים לבית הדין לעבודה בבאר שבע על פי החוק למניעת הטרדה מינית. תביעתה התקבלה לפני כשלוש שנים והוא חויב לפצות אותה במלוא הסכום שתבעה, 300,000 שקל, בתוספת הוצאות של 50,000 שקל.
בית הדין תיאר את מסכת ההתעללות המצמררת שעברה האישה, שהשופטת יעל אנגלברג קיבלה את גרסתה במלואה. השופטת כתבה שהקשיש ניצל באופן "ציני ואכזרי" את יחסי המרות ביניהם ואת מעמדה המוחלש של האישה כעובדת זרה ואיים עליה שאם תחשוף את המעשים ישלח אותה חזרה למדינתה או "ידאג להכניסה לכלא".
בערעור שהגיש הקשיש לביתה דין הארצי לעבודה ב-2014 הוא טען שבית הדין האזורי חרג מסמכותו כשקבע שביצע מעשי אינוס והטרדה בכפייה, שכן לשיטתו, החוק למניעת הטרדה מינית אינו מסמיך את בתי הדין לעבודה לדון בתביעות נזיקין שעניינן אונס.
העובדת ("המשיבה") תמכה מנגד בנימוקי פסק הדין וציינה שהמערער מנסה לעקוף את ההתמודדות עם קביעותיו החמורות של בית הדין האזורי בטענות שוליות. היא הוסיפה שהמערער משלם לה את סכום הפיצוי שנפסק לטובתה ב"טפטוף" של 1,000 שקל בחודש ושמצבה הנפשי והכלכלי קשה ביותר.
תוצאה אבסורדית
נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט יגאל פליטמן, הבהיר שאין בכוונתו להתערב בקביעות עובדתיות.
באשר לסמכות, השופט הסביר שהחוק מגדיר "הטרדה מינית" כעוולה אזרחית שבגינה רשאי בית הדין לעבודה לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק.
הוא הוסיף שלמרבה הצער, אף שהמציאות הוכיחה את שכיחות התופעה הקשה שבה בעל מרות אינו מסתפק בנגיעה או נשיקה וכופה על האדם הנתון למרותו יחסי מין, החוק נותר בהגדרתו המצומצמת.
עם זאת לדבריו, אין זה סביר שהמחוקק התכוון להפחית מחשיבותו של החוק ולא לכלול בו מעשים חמורים יותר מ"הטרדה".
כמו כן, הקביעה שבתי הדין לעבודה אינם מוסמכים לדון בתביעות שעניינן אונס היא אבסורדית. כך למשל, הדבר יביא למצב בו אם לאחר תום הדיון יסיק בית הדין שמדובר במעשי אונס הוא ייאלץ להעביר את הדיון לבית המשפט האזרחי, על כל המשמעויות הקשות שעלולות לנבוע מכך הן ביחס לבזבוז הזמן השיפוטי והן ביחס למצבה הנפשי של התובעת.
בסיכומו של דבר השופט קבע שבמקרה של עבירות חמורות של אונס ומעשי סדום בעבודה, לעובדת נתונה הזכות לבחור אם להגיש את התביעה לבית המשפט האזרחי או לבית הדין לעבודה.
בנסיבות אלה דחה השופט את הערעור. על רקע נסיבותיו החמורות של התיק חויב המערער בהוצאות של 50,000 שקל בנוסף להוצאות בהן חויב בבית הדין האזורי.
סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה והשופטת לאה גליקסמן הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ המערער: עו"ד דניאל ישראלי, עו"ד שני ישראלי
- ב"כ המשיבים: עו"ד נדב דלומי, עו"ד דנה מנחה, עו"ד ג'נט שלום
עו"ד מידן גריסרו
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.