ביה"ד: המעסיקה תשלם פיצויים לעובד שהתפטר עקב מעבר לאזור פיתוח

החברה, המנהלת רשת עיתונים, סירבה להעניק לעובד פיצויים פיטורים ואף לא שילמה לו שעות נוספות. ביה"ד הכריע לטובת העובד ודחה את טענות החברה.

אדם עבד בחברת "קו עיתונות דתית", המנהלת רשת עיתונים לציבור החרדי. בסך הכל הוא עבד שם כשבע שנים עד 2011, תחילה כשליח ואחר כך בתפקידי מזכירות שונים. שכרו היה קצת יותר מ-5,000 שקל חודש. בינו לבין החברה מעולם לא נחתם הסכם עבודה ולא ניתנה לו הודעה בכתב על תנאי עבודה.

לשאלות על חוקי עבודה:

עו"ד דיני עבודה

ביולי 2011 הוא הודיע במכתב על סיום עבודתו עקב מעבר דירה מבני ברק לנתיבות. זמן קצר לאחר מכן, הודיע העובד שהוא עובר להתגורר בטבריה.

לאחר שהחברה לא הסכימה לשלם לו פיצויי פיטורים, הוא הגיש נגדה תביעה בביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב.

התובע סיפר כי ביקש לקבל פיצויי פיטורים עקב המעבר ליישוב באזור פיתוח, אך החברה סירבה לשלם לו.

בנוסף, לדבריו, הוא הועסק חמישה ימים בשבוע בין השעות 8:00-18:00 ובנוסף, בימי שלישי הוא הועסק עד אחת-שתיים בלילה ובימי רביעי עד עשר בלילה, אך לא קיבל תשלום על שעות נוספות.

הנתבעת סירבה לשלם פיצויי פיטורים. לטענתה, היא הציעה לתובע להמשיך להעסיק אותו בדרום הארץ, אך התובע דחה הצעה זו.

בנוסף, הנתבעת הטענה שהתובע לא התפטר בשל רצונו לעבור לגור במקום אחר אלא מטעמים אחרים. לדבריה, התובע בכלל לא עבר דירה לטבריה.

בנוגע לשעות הנוספות הנתבעת טענה שתובע החל לעבוד כל יום בשעה 9:30 בבוקר, ובימים שבהם הוא נדרש להישאר עד שעות מאוחרות הוא החל את לעבוד בשעות הצהריים.

עוד נטען כי התובע בכל מקרה לא זכאי לתשלום על שעות נוספות. לשיטת הנתבעת, חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על התובע, מאחר שמדובר במשרת אמון אישי וגם מכיוון שאופי עבודתו לא מאפשר פיקוח.

התפטרות שנחשבת פיטורים

השופט אורן שגב הסביר שעל מנת שעובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים לרגל מעבר ליישוב באזור פיתוח, עליו להוכיח שהוא התפטר עקב כוונה להתיישב באזור פיתוי, וכי הוא גר באותו יישוב לפחות ששה חודשים.

השופט הבהיר קודם כל כי הוכח שהתובע אכן עבר לטבריה והתגורר שם לפחות עשרה חודשים. התובע הציג חוזה שכירות, ספח תעודת זהות ומסמכים נוספים המעידים על כך. מכאן המשיך השופט והעיר כי הנתבעת לא הציגה שום ראיה לתמיכה בטענתה שלתובע הוצע מקום עבודה בו באזור מגוריו החדש.

משכך, קבע השופט, התפטרותו של התובע נחשבת "התפטרות שדינה כדין פיטורים", ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים בגין התפטרותו בשל העתקת מקום מגוריו ליישוב באזור פיתוח.

גם בשאלת השעות הנוספות השופט הכריע לטובת התובע, ודחה את טענות הנתבעת בדבר משרת אמון אישי. תפקידו של התובע לא דרש מידה מיוחדת של אמון, מעבר לאמון הרגיל המצופה מכל עובד.

כמו כן, השופט לא השתכנע כי לנתבעת לא הייתה יכולת לפקח על שעות עבודתו של התובע, שקיבל משימות מוגדרות והיה בקשר עם המשרד. לפיכך, נקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העסקת התובע והתובע זכאי לתשלום על שעות נוספות, בניגוד לטענת הנתבעת.

בסיכומו של דבר התביעה התקבלה, וביה"ד חייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך כ-85,000 שקל על שעות נוספות ופיצויי פיטורין.

בנוסף, הנתבעת תשלם 10,000 שקל בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

• ב"כ התובע: עו"ד בן חור עובדיה ששון
• ב"כ הנתבעת: עו"ד עודד ערמוני

* עו"ד יצחק עזרא עוסק בדיני עבודה.

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.