ביטוח לאומי סירב להכיר בעובד כנפגע עבודה לאור הזמן שחלף בין המועד שבו אירע המשבר לבין אבחון הדיכאון אך בית הדין לעבודה מצא קשר סיבתי בין השניים.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הכיר לאחרונה במנתח מערכות בכיר באל-על כנפגע עבודה עקב דיכאון חריף. השופטת נטע רות קיבלה חוות דעת סותרות משני מומחים והעדיפה את זו שהכירה בהשפעה של משבר קשה שחווה העובד בעבודה על מצבו הנפשי.
לפני כ-14 שנים התובע מסר לבנו מידע לגבי מועד נחיתה של אחד הנוסעים באל-על. בפברואר 2004 הוא נעצר בטענה שמסר את המידע לגורמים פליליים שביצעו באמצעותו עבירה פלילית, והושעה מעבודתו עד לתום ההליכים הפליליים.
בהמשך, הוגש נגדו כתב אישום שייחס לו עבירות של פגיעה בפרטיות ושימוש אסור במאגרי מידע. לאחר כתשעה חודשים, בית המשפט החליט להימנע מהרשעתו ובמקביל ההשעייה הסתיימה.
בדצמבר 2004 התובע נפגש עם מנהליו לצורך קליטתו מחדש בעבודה וביקש מהם שיפעלו לטיהור שמו אך הם סירבו.
האירועים המתוארים הקשו על השתלבות התובע בעבודה וגרמו לו לדיכאון עמוק, והוא פנה לביטוח לאומי כדי שיכיר בו כנפגע עבודה אך פנייתו נדחתה.
בתביעה שהגיש נגד המוסד במרץ 2012, התובע הצביע על שני אירועים מרכזיים שהכבידו על מצבו הנפשי: ההשעייה וחוסר הנכונות של מנהליו לבוא לקראתו בשיחת הקליטה. מאחר שאותם אירועים קשורים לעבודה, התובע סבר שיש לראות בו כנפגע עבודה.
בתגובה, הביטוח הלאומי טען שהדיכאון של התובע אובחן שמונה חודשים לאחר שיחת הקליטה – כך שאין ביניהם כל קשר.
כלומר, לטענת הביטוח הלאומי התובע היה שרוי במתח במשך תקופה ארוכה ומצבו הנפשי לא נגרם כתוצאה מאירוע אחד ספציפי – כך שהוא לא עונה על הקריטריונים להכרה כנפגע עבודה.
אירוע טראומטי קשה ביותר
מאחר שסיווג התובע כנפגע עבודה תלויה בקיומו של אירוע חריג, בית הדין מינה שני מומחים שנדרשו לבחון האם הדיכאון של התובע הוא תוצר של אירוע כזה.
המומחית הראשונה סברה שמקור תגובתו הדיכאונית נעוץ באישיותו ואין קשר לאירועים בעבודה אך המומחה השני העריך כי הייתה להם השפעה משמעותית על מצבו הנפשי, ואם לא היו מתרחשים התובע ככל הנראה לא היה מפתח דיכאון.
השופטת רות העדיפה את חוות הדעת של המומחה השני. "במקרה של ספק יש ללכת לטובת המבוטח", היא כתבה בפסק הדין. בנוסף היא סברה כי המומחה השני נימק את עמדתו היטב וביסס אותה על מסמכים מתיקו הרפואי של התובע – מה שהמומחית הראשונה לא עשתה.
בתוך כך השופטת ציינה כי התובע עבר "אירוע טראומטי קשה ביותר, לאחר שנים ארוכות של עבודה".
לפיכך, טענת הביטוח הלאומי כי אין כל קשר בין ההתרחשויות בעבודה לבין הדיכאון של התובע נדחתה. "אין מדובר במקרה זה על מתח נפשי מתמשך, אלא על אירוע טראומטי מוגדר בזמן אשר תוצאותיו השליכו על מצבו הנפשי של התובע לאורך זמן ולמשך תקופה ממושכת" קבעה השופטת.
התביעה התקבלה כך שהתובע הוכר כנפגע עבודה וביטוח לאומי חויב לשלם לו הוצאות משפט בסך 4,000 שקלים.
* עו"ד מיכאל בן עדי מייצג נפגעים בתביעות מול ביטוח לאומי ובתביעות נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.