במסגרת דיון בשאלת הזכאות לכתובה, האישה, הסובלת מאנורקסיה טענה כי הבעל התנהג באלימות, ואילו הוא טען את ההפך. ביה"ד הרבני בבאר-שבע הכריע לטובת האישה. התוצאה: תקבל 370,000 שקל.
השניים נישאו ב-2006 והביאו לעולם ילד משותף. ב-2011 הבעל פתח תיק גירושין בבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע, אליו כרך גם את ענייני הרכוש.
לייעוץ בענייני גירושין:
עורך דין דיני משפחה
בשנת 2013 הצדדים התגרשו. ביום הגירושין הם חתמו הצדדים על הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, בו נקבע בין השאר כי דירתם המשותפת תימכר למרבה במחיר וזכות ראשונים לאישה לקנות את הדירה.
בנוסף נקבע כי כל ענייני הרכוש והכתובה (על סך 550,000 שקל) יידונו לאחר הגט.
התובע – הוא הבעל-לשעבר – טען כי האישה הפסידה את זכאותה לכתובה, משום שהיא חולה במחלת נפש קשה מסוג אנורקסיה נרבוזה, עוד מלפני הנישואין, ואילו הוא גילה על כך רק לאחר שהתחתנו. על כן, לשיטתו היה מה שנקרא במשפט העברי "מקח טעות" בנישואין, והאישה הפסידה את כתובתה ותוספת כתובתה.
בנוסף הוא טען כי האישה הפסידה את כתובתה בין היתר משום שהיא "אישה רעה" שהתנהגה אליו באופן אלים ולא ראוי, מרדה בו כאשר סירבה לקיים יחסי אישות ואף עזבה את הבית מספר פעמים.
מנגד, האישה הכחישה שלא היו יחסי אישות, ואף טענה כי הבעל הוא שהיה אלים כלפיה, פיזית ומילולית.
במהלך הדיון התובע הציג סרטון שבו נראה לכאורה שהאישה מתנהגת כלפייו באלימות. בהקשר זה האישה טענה כי האירוע התרחש כשהצדדים היו שקועים עמוק בהליך הגירושין, ואינו מוכיח דבר על התקופה שבה חיו יחד.
ידע והמשיך לחיות איתה
שלושת הדיינים, אב"ד הרב אליעזר איגרא, הרב אהרן דרשביץ והרב משה בצרי, דחו את מרבית טענות הבעל.
"נראה שהגירושין באו מהבעל ולא מהאישה, ולכן האישה לא הפסידה את זכאותה לכתובה ולתוספת כתובה", כתב דרשביץ.
בנוגע לטענות בדבר מחלתה של האישה, הדיינים השתכנעו שהבעל ידע זאת מתחילת הנישואין, ולמרות זאת המשיך לחיות עמה כארבע שנים ואף הוליד איתה ילד. לפי הדיינים, המשך החיים המשותפים, הופכים את הנישואין ביניהם לנישואין "רגילים" של שני אנשים בריאים.
הדיינים הוסיפו כי גם "אישה רעה לבעלה, שאיננה עוזרת לו אלא הולכת נגדו – כל עוד הגירושין לא נגרמו בעטיה – אין זאת סיבה להפסידה את כתובתה".
כמו כן, הדיינים ציינו כי האישה אינה בגדר "מורדת", שכן "לפי דבריה היא לא נמנעה לחלוטין מקיום יחסי אישות, ובפרט, לפי טענתה, שלא יכלה להיענות לדרישת הבעל לקיום יחסים בכל שעה עקב התנהגותו הקשה כלפיה".
גם הסרטון שהוצג לא היטה את הכף לטובת התובע, היות שהדיינים סברו כי ייתכן שהתנהגות האישה נבעה מהקנטה של הבעל.
בפסק הדין נכתב כי "התנהגות לא ראויה של האישה הבאה כתוצאה של מעשים לא ראויים של הבעל, לא מהווים עילה להפסד כתובה, ובפרט, שלא נראה שהאישה במצבה הרפואי הסובלת מתת משקל, מסוגלת להוות איום פיזי נגד הבעל".
הדיינים אף ציינו כי "לעזיבה לא קבועה של האישה את בית הצדדים, אי אפשר לתת דין של מורדת, ובפרט, לאור טענות האישה להתעללות פיזית ונפשית".
הרב אליעזר איגרא סבר כי האישה זכאית לעיקר כתובה אך לא לתוספת כתובה כיוון ששני הצדדים רצו להתגרש ומאחר שיש ספק מי גרם לפירוד.
בסיכומו של דבר, הדיינים קבעו, בין היתר, כי האישה זכאית לפחות לסך של 370,000 ששקל מדמי הכתובה.
- ב"כ התובע: עו"ד אליאב ביטון
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ענת נוי פרי
* עורך דין ד"ר אריאל בוכניק עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.