המחוזי בלוד קיבל את תביעת החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, לביטול דרישת תאגיד המים של הוד השרון. החברה טענה שההיטלים נגבו, או היו צריכים להיגבות, לפני עשרות שנים, מבעליו הקודמים של הנכס.
החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ הגישה תביעה בביהמ"ש המחוזי בלוד, נגד חברת מי הוד השרון בע"מ – תאגיד המים והביוב של הוד השרון.
התובעת ביקשה מביהמ"ש להצהיר כי היא אינה חבה בהיטלי ביוב וצנרת מים, ולבטל דרישת תשלום שקיבלה מהתאגיד בשנת 2014, על סך כ-4.2 מיליון שקל, עבור אגרות פיתוח מערכות המים והיטל ביוב, בגין כ-23,000 מ"ר קרקע וכ-9,500 מ"ר מבנים.
דרישת התשלום כללה היטל ביוב ואגרה בגין הנחת צינורות מים, בהתאם לחוקי העזר של עיריית הוד השרון.
השטח נרכש על ידי התובעת בשנת 1989 מחברת תנובה אקספורט (שניהלה במקום בית אריזה) במסגרת הסכם "משולש" בין השתיים לבין רשות הפיתוח, באמצעות מנהל מקרקעי ישראל – בעל הקרקע.
בביהמ"ש התובעת טענה בין היתר כי הנכס היה אמור להיות מחויב בזמנו בהיטלים, ואילו הנתבעת טענה שמדובר היה בנכס בייעוד חקלאי, ולכן לא היה חייב ואף לא חויב בפועל בהיטלים.
למחדל יש תוצאות
השופטת ד"ר איריס רבינוביץ ברון ניתחה את תכניות המתאר הגיעה למסקנה כי הייעוד במועדים הרלוונטיים לא היה, כטענת הנתבעת, חקלאי, אלא של תעשייה הקשורה לחקלאות.
לאחר מכן השופטת בחנה את העדויות, השופטת ציינה כי "לא שוכנעתי כי בפועל לא נגבו היטלים מנכסים כדוגמת הנכס נשוא התביעה, שבא במסגרת 'תעשיה שקשורה לחקלאות' ואף לא שוכנעתי כי היה בסיס חוקי להימנע מלגבות היטלים בגין נכס מסוג זה".
כמו כן, השופטת קיבלה את עמדת התובעת, וקבעה שאין לאפשר לנתבעת לדרוש היטלים שהיה באפשרותה לגבות מתנובה אקספורט, בין אם לא נדרשו בעבר, או לא שולמו בטעות.
בהקשר זה השופטת הסבירה כי בהתאם לעמדת ביהמ"ש העליון בפסקדין "לרר" (שעסק בהטלים על סלילת כביש) ולפי חוק העזר, העירייה מחויבת לגבות היטל בזמן שבו החוב מתגבש לראשונה, לנוכח עקרון "חד פעמיות" ההיטל.
השופטת ציטטה את ביהמ"ש העליון שקבע כי "הימנעות של העירייה, מטעם שאינו מוצדק בדין, מלגבות היטל מהחייב כאשר מתגבש החיוב בהיטל לראשונה, מהווה מחדל שתוצאתו היא שלא ניתן יהיה לגבות את ההיטל מאדם אחר, לאחר העברת הבעלות בנכס, בגין פעולה מאוחרת הנופלת גם היא בגדר המושג 'סלילה'".
בתוך כך השופטת הוסיפה כי מעבר לעדות שמועה שאינה מבוססת על ידיעה אישית, הנתבעת לא הוכיחה שלא שולמו היטלים עבור הנכס – ונטל ההוכחה רובץ על כתפיה.
בהקשר זה הבהירה ציינה כי "אין זה סביר לצפות מנישום שיחזיק בידיו קבלות מלפני שנים כה רבות ובפרט כאשר מדובר במועדים שקדמו לרכישת הנכס על ידו. בעניננו, מדובר בדרישה לאתר קבלות משנות השישים של המאה הקודמת, כאשר הזכויות בנכס היו נתונות לתנובה אקספורט".
בסיכומו של דבר, התביעה התקבלה. השופטת קבעה כי דרישת הנתבעת לתשלום בטלה ומבוטלת, וחייבה אותה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד שלומית סלע, עו"ד מיטל פיקר, עו"ד אורי שמש
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דוד אבידן
עו"ד גיא פרבמן
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.