אב לארבעה ילדים טען כי חתם על הסכם בלתי סביר בעליל כיוון שהיה במצוקה קשה. השופטת שוכנעה שאכן יש לבטל את ההסכם, וקבעה כי מדובר בעושק שהביא להסכם לא הוגן.
סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, השופטת שלי אייזנברג, קיבלה את תביעתו של אב לארבעה ילדים, והורתה על ביטול הסכם גירושין עליו חתם עם גרושתו ב-2016.
השופטת קבעה כי "יש לבטל את הסכם הגירושין מחמת ניצול מצבו הנפשי של התובע מבלי שהבין את השלכות חתימתו על ההסכם עד תום לאור המצב שהיה שרוי בו, למען עתיד ראוי יותר עבורו ועבור ילדיו".
השניים התגרשו ב-2016 לאחר 20 שנות נישואין, ולהם שלוש בנות ובן – כיום כבני 19, 16, 9, ו-7.5. בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, המשמורת ניתנה לאם, ואילו לאב נקבעו זמני שהות של פעמיים באמצע השבוע מתום המסגרות החינוכיות ועד שמונה בערב, ובכל סוף שבוע שני.
במסגרת ההסכם האב התחייב לשלם מזונות בסך 5,000 שקל עבור ארבעת הילדים, כאשר סכום זה יפחת רק כאשר הבת בת ה-9 תתגייס (והבת הבכורה תהיה בת 28), ולאחר מכן יופחת עם גיוסו של הילד בן ה-7.5 לצה"ל.
האב אף התחייב כי זכויותיו בביתם המשותף של הצדדים, יועברו לגרושתו תמורת 80,000 שקל בלבד, ואף התחייב לסלק לבדו הלוואה משותפת בסך 75,000 שקל.
בתביעתו לביטול ההסכם, האב-התובע טען כי בזמן שחתם עליו הוא היה בדיכאון ובמצב נפשי קשה, וכי הנתבעת ניצלה את מצוקתו, תוך לחצים ואיומים שונים. עוד הוא סיפר כי באותה עת הנתבעת והילדים עברו להתגורר עם בן זוג חדש שלה בבית שאליו הוא היה אמור לעבור איתה, שעה שהוא נאלץ לעבור לדירת חדר, ומקבל עד היום עזרה כלכלית מחברים.
לטענתו, הנתבעת היא שיזמה את הגירושין, גייסה בזמנו עורכת דין שערכה את ההסכם עבורם, לא העבירה לו טיוטות, לא שאלה אותו לדעתו, ואף לא הוסבר לו שהיא מייצגת את הנתבעת בלבד. הוא אף טען כי תנאי ההסכם הגרועים מעידים בעצמם על ניצול.
מנגד, הנתבעת טענה בין היתר כי ההסכם נערך על ידי מגשרת ניטרלית, שהסבירה לשניהם את תוכנו. עוד היא טענה כי התובע לא סבל ממצב רוח ירוד וכי היא מעולם לא לחצה עליו, מה גם שמדובר בסכומי מזונות מינימליים.
"רוצה להיות אבא"
אלא שהשופטת אייזנברג שוכנעה שבנסיבות המקרה התקיימו יסודות עילת העושק בחתימה על החוזה.
לנוכח חוות דעת פסיכיאטרית, וגם מהתרשמותה הישירה מהתובע, השופטת שוכנעה שהתובע אכן סבל באותה תקופה מחרדות עם סיפמטומים דיכאוניים, שהשפיעו על שיקול דעתו.
בנוסף, השופטת שוכנעה שהנתבעת היתה מודעת להיותה הצד החזק כמי שהחליטה לסיים את היחסים, ולעוצמת הפגיעה שהתובע חש, בנסיבות בהן הוא לא עבר עימה לביתם החדש ונאלץ להיפרד ממשפחתו.
השופטת הבהירה שגם תנאי ההסכם בלתי סבירים, וכתבה הוא "משקף בצורה מובהקת חוסר הגינות חוזית". בהקשר זה השופטת הצביעה בין השאר על ויתורו של התובע על מחצית מזכויותיו בבית שנרכש במאמץ משותף, תמורת סכום זעום של 80,000 שקל, וכן על חיוב המזונות לאורך תקופה בלתי סבירה, עד ששתי שנותיו הבכורות יגיעו לגילאים 27-28.
בסיום פסק הדין השופטת הביעה תקווה שהצדדים ישכילו להידבר ולהגיע להסכמות חדשות, והפנתה לעדות התובע שאמר: "אני רוצה להיות אבא שמגדל את ילדיו גם. כדי לגדל ילדים אתה צריך יכולת כלכלית מינימלית".
- ב"כ התובע: עו"ד לירן שוובר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד צחי זיסמן
עו"ד טלי אלנקרי מנשה
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.