הממונה על חוק המכר הטיל עיצום כספי על חברת בנייה כיוון שלא מסרה פנקס שוברים לרוכש דירה כמתחייב מחוק המכר. אלא שהשופט השתכנע שמדובר בהחלטה בעייתית משום שהממונה לא התייחס כלל לטענות החברה.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביטל לאחרונה עיצום כספי בסך 111,830 שקל שהטיל הממונה על חוק המכר במשרד הבינוי והשיכון על חברת הבנייה "רמר", בנימוק שהפרה את מחויבותה למסור לרוכש דירה פנקס שוברים לצורך העברת התשלומים לחשבון הבנק המלווה. סגן הנשיא השופט (בדימוס) פרופ' עודד מודריק קבע כי הממונה הסתמך רק על טענותיו של הרוכש מבלי לבדוק אותן לעומק ולבקש את תגובת החברה, ועל כן החלטתו לא יכולה לעמוד.
הדירה נרכשה במסגרת הסכם שנחתם בחודש מאי 2014, עוד לפני שהתקבל היתר בנייה ולפני שנחתם הסכם ליווי עם הבנק המלווה.
במעמד החתימה שילם הרוכש 82,600 שקל, שהם 7% מהמחיר שסוכם. על פי ההסכם, הוא התחייב לשלם 917,400 שקל נוספים תוך 30 ימים מיום קבלת אישור על פתיחת חשבון הליווי של המיזם.
לאחר שהחברה התקשרה עם בנק מלווה, הרוכש נדרש לחתום על נספח הליווי בהסכם המכר כתנאי לקבלת פנקס השוברים. אלא שהוא לא חתם על נספח ולא קיבל את הפנקס.
לאחר מכן התגלע סכסוך בין החברה לבין הרוכש, שהוליד תביעה אזרחית שהתבררה בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. אי מסירת פנקס השוברים הייתה פועל יוצא של הסכסוך.
בתוך כך, סביב חודש יוני 2015, הרוכש התלונן בפני הממונה על חוק המכר על כך שהחברה קיבלה ממנו מקדמה על חשבון מחיר הדירה ולא מסרה לו פנקס שוברים כפי שהחוק מחייב אותה.
החברה השיבה שהמתלונן שילם רק 7% מן התמורה – היקף תשלום שאינו מזכה אותו בבטוחה כלשהי לפי החוק.
בחודשים שלאחר מכן הוחלט להטיל עיצום כספי על החברה. הממונה כתב לחברה כי על פי מידע שנמסר לו, הרוכש הגיע במספר הזדמנויות לקבל את פנקס השוברים אך היא סירבה למסור לו אותו.
על החלטה זו הגישה החברה ערר בבית המשפט, בו טענה, בגדול, כי לא נפל כל פגם בהתנהלותה, שכן הרוכש הוא שסירב להגיע ולקבל את הפנקס ואף לא ענה לטלפונים.
עוד נטען בין היתר כי המחלוקות והיחסים בין הרוכש לבין החברה הוסדרו בהסכם שקיבל תוקף בפסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.
"איך אפשר?"
סגן הנשיא מודריק ביקר את התנהלות הממונה שלא התייחס כראוי לטענות החברה ולמידע שהציגה בפניו. "מה עשה הממונה עם המידע הזה? האם פנה אל המתלונן בבקשה להגיב לכך? אין תשובה ברורה לכך בהחלטת הממונה או בכתבי הטענות מטעמו", כתב.
בהמשך הוסיף כי השופט כי "משעה שהטענה היחידה כלפי העוררת היא שלא הזמינה את המתלונן לקבלת השוברים, איך אפשר שתגובת העוררת לאמור הזמנתי ושבתי והזמנתי בכתב ובטלפון תישאר ללא בירור?".
בהקשר זה השופט הסביר שהממונה התבסס על שלושה מכתבים ששלח בא כוח הרוכש אל העוררת שבהם דרש את פנקס השוברים אולם הממונה לא הציג את המכתבים לעיון החברה ולא דרש את תגובתה, כך שלא ברור האם מכתבים אלה הגיעה לידיעתה, וכיצד הגיבה להם.
כמו כן, השופט התייחס לכך שגם שאלת ההשלכות של הסכסוך האזרחי בין הצדדים לא קיבלה נימוק או התייחסות כלשהי בהחלטת הממונה, וספק אם נשקלה על ידו. בהקשר זה השופט הזכיר את טענות החברה שלפיהן לא התעוררה בעיה עם יתר הרוכשים באותו מיזם.
הממונה חויב לשלם לחברה את הוצאות ההליך בסך 10,000 שקל.
- ב"כ העוררת: עו"ד אליעד שרגא, עו"ד איתי מושל
- ב"כ המשיב: עו"ד דיני מקרקעין חנאן נג'ארה, הלשכה המשפטית של משרד הבינוי והשיכון
עו"ד גיא יקותיאל
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.