האם, שעבדה בזנות וסובלת מבעיות נפשיות והתמכרות לאלכוהול, הסכימה לאימוץ. השופט. במחלוקת שנותרה לגבי כמות המפגשים עם בתה, השופט סבר שיש להפחית את תדירות המפגשים.
סגן נשיאת ביהמ"ש לענייני משפחה בבאר-שבע, השופט אלון גביזון, קיבל את בקשתה המדינה להכריז על ילדה בת 3 כבת אימוץ.
מזה זמן מסוים שהילדה נמצאת במשפחת אומנה. אמה רווקה ואם לשני ילדים נוספים – כלומר שלושה ילדים משלושה גברים שונים – שגם הם הוצאו בעבר למשפחות אחרות, על רקע תפקוד לקוי והזנחה קשה.
האם סובלת מהפרעות אישיות וליקויים קוגניטיביים ומטופלת תרופתית. בגיל 20 החלה לעסוק בזנות ולהשתמש בסמים קשים ואלכוהול. אביה של הילדה אינו ידוע, וניסיונות לאתרו לא צלחו.
בעבר שני ילדיה הגדולים יותר הועברו גם הם למשפחות אחרות, לאחר שנמצאו במצב מוזנח, ללא אוכל וללא מסגרות חינוכיות, כאשר אל ביתה של האם מגיעים טיפוסים מפוקפקים.
בשלב מסוים גם בתה הפעוטה הוצאה ממשמורתה אל רשויות הרווחה, שמצאו לה משפחת אומנה בה היא שוהה עד היום, ופוגשת את אמה אחת לשבועיים.
בהמשך הגישה המדינה בקשה להכריז על הילדה כבת אימוץ בהתאם לחוק האימוץ. האם ביקשה לגדל את בתה בעצמה, וטענה שמצבה משתפר ותעשה כל שביכולתה לגדל את בתה. אולם במהלך ההליך היא שינתה את עמדתה והסכימה שבית המשפט יכריז על אימוץ.
בתוך כך פסיכולוגית מומחית מטעם בית המשפט סברה כי לנוכח ההפרעות מהן היא סובלת, ההתמכרויות והתפקוד הקוגניטיבי וההתנהגותי הלקוי, לא ניתן לשקם את מסוגלותה לרמה של "יכולת דאגה סבירה" עבור בתה.
השופט גביזון ציין כי "ראויה להערכה הסכמתה של האם להכריז על הקטינה כבת אימוץ וזאת תוך שהיא גילתה הבנה כי מצבה אינו מאפשר לה לגדל את הקטינה וכי טובת הקטינה כי תימסר לאימוץ ותמצא בית קבוע ומיטיב".
נקודת האיזון האופטימלית
המחלוקת שנותרה היתה לגבי כמות המפגשים של האם עם בתה. נציגת המדינה טענה שיש לצמצם את המפגשים לשני מפגשים בשנה, ושני מפגשים נוספים של הבת עם אחיה.
מנגד, האם ביקשה להמשיך להיפגש עם בתה אחת לשבועים, ולהורות על מפגשים בינה לבין אחיה לפחות 4 פעמים בשנה.
השופט גביזון הסביר כי מטרתו העיקרית של "אימוץ פתוח" – אימוץ שבו יש פגישות עם הורים ביולוגיים – היא לאפשר לילד המאומץ להכיר את שורשיו כחלק מזהותו. במסגרת ההחלטה בנוגע לכמות המפגשים וחיפוש "נקודת האיזון האופטימלית", השופט הבהיר שיש לשקול שיקולים הקשורים להורים הביולוגיים, להורים המאמצים לתועלת שתצמח לילד.
לגופו של עניין, השופט סבר כי "בקשת המשיבה להמשיך ולהיפגש עם בתה אחת לשבועיים, כפי שהדבר נעשה עד כה, הינה בקשה מובנת המעידה על אהבתה הגדולה של האם לבת וכמיהתה אליה, אך לדידי, אינה עולה בקנה אחד עם טובת הקטינה לאחר שתאומץ, ואין בה כדי לשרת את מטרת האימוץ הפתוח".
השופט המשיך וציין כי "הדבר יטיל, בהכרח, הן על הקטינה והן על הוריה המאמצים נטל פיזי ורגשי מיותר ויפגע בשגרת חייהם. הכבדה זו תלך ותגבר ככל שהקטינה תתבגר, וככל שסדר יומה יהא עמוס יותר בפעילויות לימודיות וחברתיות".
בסיכומו של דבר, השופט פסק שבמקרה זה יש לצמצם את המפגשים בין האם לבתה לארבע פעמים בשנה (באופן הדרגתי), ופעמיים בשנה עם אחיה – המספיקים לדעתו על מנת להכיר את שורשיה וזהותה.
- ב"כ המבקש: עו"ד שחר בריס
- ב"כ המשיבה: עו"ד לימור ליבדרו
עו"ד גיל אלימלך
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.