האֵם והאב נחלקו בשאלה האם לחסן את בנם בן ה-3.5 באחד החיסונים השגרתיים של טיפת חלב. האם טענה כי הדבר נוגד את מצפונה, בעוד שהאב ביקש לחסן. שתי ערכאות קבעו שבהיעדר מניעה קונקרטית, צריך לחסן.
השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, הורה לחסן את בנם הפעוט של שני הורים החלוקים בדעותיהם בעניין זה.
בכך דחה השופט ערעור שהגישה אמו של הילד על החלטת בית המשפט למשפחה, וציין כי "אי חיסון הקטין, מהווה סכנה בריאותית עבורו (וגם עבור הסובבים אותו) ולכן ברירת המחדל, המגובה בהמלצת משרד הבריאות, ובהינתן שאין כל מניעה קונקרטית, היא ביצוע חיסוני השגרה".
בנם של הצדדים נולד בינואר 2016, וכיום הוא בן 3 ו-8 חודשים. לפני כ-10 חודשים השניים חתמו על הסכם גירושין שאושר כפסק דין, ובו נקבע כי המשמורת תהיה בידי האם.
בשלב מסוים, האב הגיש תביעה בה ביקש להורות לאם להודיע לו היכן היא מתגוררת ולקבל את אישורו לגבי המוסד החינוכי בו ילמד הבן. בנוסף, האב ביקש מבית המשפט לאשר לבנו את "החיסון המחומש" – חיסון משולב הכולל חיסונים נגד דיפטריה, טטנוס, שעלת ופוליו – גם ללא חתימת האם.
בבית המשפט למשפחה האם אמרה מצד אחד שאינה מסכימה לחיסון מטעמים מצפוניים כאלה ואחרים, אולם באותו דיון חזרה בה ואמרה שהיא מוכנה לבצעו בתנאי שהצדדים ילכו יחד עם בנם.
בהמשך לכך השופט ארז שני הורה לחסן את הבן גם אם אמו לא תסכים, תוך שציין כי "חיסונו של קטין הוא חלק מטובתו, שלמות גופו והבטחת שלומו ולא אחת פסקו בתי המשפט כי באין הסכמה בין ההורים אודות דרך הטיפול הרפואי הניתן לקטין ובכלל זאת טיפול מונע, יכריעו בתי המשפט, בחייבם מתן טיפול רפואי כפי המקובל במרבית האוכלוסייה ובהמלצות כעולה מהוראות משרד הבריאות".
האם לא השלימה עם החלטה זו והגישה כאמור בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בין היתר, היא טענה שיש לקבל חוות דעת רפואית עם התייחסות ספציפית לבנה, לפני שמורים על חיסונו.
עוד היא טענה כי החוק לא מחייב לחסן, כי החיסון טומן בחובו סיכונים, ואין לכפות עליה פעולה רפואית בניגוד לדעתה.
מנגד, האב טען כי האם כבר הסכימה בבית המשפט למשפחה, וכן טען כי העובדה שבנו אינו מחוסן מסוכנת את בנו וכן את הסובבים אותו. כמו כן, לטענתו, הדרישה לחוות דעת רפואית נועדה למשוך זמן, ואף מיותרת לנוכח עמדה חד משמעית של משרד הבריאות בנושא.
רק במקרים מיוחדים
לאחר שעבר על פרוטוקול הדיון בבית המשפט למשפחה, השופט שילה הבהיר כי האם מנועה ומושתקת לטעון שהיא לא הסכימה לבצע חיסונים, שכן מדובר בטענה הסותרת את עמדתה בבהמ"ש למשפחה. בהקשר זה השופט אף דחה את טענת האם לפיה "הופעל עליה לחץ", וציין כי הדבר נטען ללא כל ביסוס.
למעלה מן הצורך, השופט הוסיף כי בכל הקשור ל"חיסוני שגרה" אין צורך לצרף חוות דעת רפואית בתמיכה למתן החיסונים, מאחר שגורמים מקצועיים במשרד הבריאות ממליצים באופן גורף וחד משמעית לכל ילדי ישראל להתחסן.
השופט המשיך והבהיר כי יוצאים מן הכלל הם מקרים ספציפיים שבהם יש המלצה שלא לבצע חיסון בשל ליקויים במערכת החיסונית או בעיה ספציפית המצדיקה אי חיסון – מה שלא נטען על ידי האם במקרה זה.
לפיכך נקבע כי הבן יחוסן. האם תשלם לאב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
- ב"כ המבקשת: עו"ד שוש חן נחום
- ב"כ המשיב: עו"ד מיכל ברנקין
עו"ד סיגלית יפה
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.