גבר הסכים להכיר בבן שייוולד לו מתרומת זרע עבור זוגתו, כבנו. אחרי מותו טענו אחיותיו של המנוח כי מאחר שלא מדובר בבנו הביולוגי, הן היורשות. עמדתן התקבלה
דרמה בבית המשפט למשפחה בחדרה: נער כבן 13 שהוכר כיורש בעלה לשעבר של אמו, לא יירש אותו בסופו של דבר. השופטת יפעת שקדי שץ קבעה כי משהנער אינו בנו הביולוגי של המנוח, הוא לא נחשב ליורש שלו על פי חוק הירושה. על רקע צוואה שערך המנוח לטובת אחיותיו והעובדה שלנער אין מעמד להגיש התנגדות, השופטת קבעה שהן תירשנה את העיזבון.
המנוח ואם הנער היו בני זוג במשך שנים רבות. בשלב מסוים הם חתמו על "הסכם זוגיות" שלפיו הוא יתמוך בכניסתה להיריון מתרומת זרע ויכיר באבהותו על הילד שייוולד. ואכן, באוגוסט 2011 נולד הבן שאף נקרא על-שם אביו של המנוח. כשנה לאחר הלידה נוצר קרע ביחסי בני הזוג והם נפרדו. בנובמבר 2022 הלך המנוח לעולמו וחודשיים לאחר מכן ניתן צו ירושה שלפיו הבן הוא יורשו היחיד.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט סמוך למתן צו הירושה טענו שתי אחיותיו של המנוח כי הלכה למעשה הן אלה שאמורות לרשת אותו, ולא הנער. הן ביססו את עתירתן על שני אדנים: האחד, צוואה אותה ערך אחיהן לאחר פרידתו מזוגתו, במהלך 2018, בה הוריש את רכושו להן תוך נישולו המפורש של הבן. השני, טענה כי הבן אינו בנו הביולוגי של המנוח והוא אף לא אומץ על-ידו – כך שאינו נחשב בעיני החוק ליורש על-פי דין.
לעומתן טען הבן, באמצעות אמו, כי הוא היורש היחיד מכוח סעיף 10 לחוק הירושה. עוד הוא טען שהצוואה לטובת "דודותיו" פסולה, בין היתר מאחר והיא נעשתה בשעה שהמנוח התקשה לראות והיה במצב קוגניטיבי לקוי.
מזונות לחוד וירושה לחוד
השופטת שקדי שץ קבעה שהבן לא נחשב ליורש על-פי דין ולכן גם אינו בעל מעמד להתנגד לצוואה. היא הבהירה שלפי חוק הירושה רק ילד ביולוגי או מאומץ נחשב ליורש, ואין מחלוקת שהבן לא עונה להגדרה. "דיני הירושה הישראליים הם קפדנים, ברורים ונוקשים ודרכי ההורשה מוגדרות בצורה מדויקת. הוראות החוק המתייחסות ליורשים על פי דין אינן נתונות לפרשנות או לשיקול דעת ולא ניתן למתוח את תחולתן בהתאם למערכות היחסים של המנוח עם הטוענים לירושה, בהעדר התקיימות התנאים הפורמליים", כתבה.
בתוך כך השופטת הבהירה שאין בעצם ההכרה של המנוח באבהותו על הנער, ואפילו בהסכמתו בזמנו לשלם עבורו מזונות, על מנת לשנות ממסקנתה. היא הדגישה שיש להפריד בין חיוב במזונות שיכול ברמה העקרונית להיעשות בצורה הסכמית, לבין ירושה על-פי דין שכפופה לכללים ברורים ונוקשים ואינה גמישה.
על בסיס אותו נימוק דחתה השופטת אף את העמדה שלפיה יש להכיר בנער כיורש המנוח לאור סממנים אחרים המלמדים על יחסי אב ובן, כמו כינויו על-שם אביו או רישומו כבנו בתעודת הזהות שלו. לעניין זה היא הדגישה שאין בכוחו של הרישום האמור לכונן אבהות אלא מטרתו לשקף את המצב הקיים בלבד, ואולם שעה שהוא סותר לאמת – שכן בפועל המנוח מעולם לא הוכר כאבי הנער בדרכים האפשריות לכך בחוק – הרי שאין בו כדי לסייע להגנה.
לפיכך השופטת הורתה על ביטול צו הירושה ועל קיום הצוואה לטובת אחיות המנוח. הנער, באמצעות אמו, חויב בהוצאות של 10,000 שקל.
- ב"כ האחיות: עו"ד ל. סנדלר
- ב"כ הבן: עו"ד י. שוקרון
עו"ד ניסן קזיוף
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.