ההסכם שקבע הפרדת רכוש אומת על-ידי נוטריון אך לא אושר בערכאה שיפוטית. השופטת קבעה כי אינו חל על תקופת הנישואים והורתה על חלוקת רכוש שווה למעט סכום כסף שהאישה צברה כשהייתה רווקה ושימש לרכישת דירה
השופטת פאני גילת כהן מבית המשפט למשפחה בקריית גת קבעה לאחרונה כי הסכם ממון שנערך בין ידועים בציבור 4 שנים לפני שהתחתנו ולא אושר בבית משפט אינו חל על תקופת הנישואים. בהתאם לכך נקבע כי הרכוש שצברו בני הזוג בתקופה זו הוא משותף, כולל דירת המגורים שרשומה על שם האישה. עם זאת, מאחר שהדירה הראשונה שנרכשה לאחר הנישואים מומנה מכספים שחסכה האישה עוד כשהייתה רווקה, השופטת הורתה להפחית משווי הדירה 404 אלף שקל לצורך איזון המשאבים.
כשבני הזוג הכירו בתחילת העשור הקודם האישה הייתה כבת 40, עולה חדשה ובעלת הון ואילו הגבר היה גרוש כבן 48 ושקוע בחובות כבדים. בעקבות זאת הם חתמו על הסכם ממון שאומת על-ידי נוטריון, ונועד להגן על הרכוש של האישה.
ב-2004 – 4 שנים לאחר החתימה על ההסכם – בני הזוג התחתנו. חלפו עוד כ-3 שנים והאישה רכשה דירה ב-80 אלף דולר מההון האישי שלה, והזכויות נרשמו על שמה בלבד. הדירה נמכרה ותחתיה נרכשה דירה נוספת שהוחלפה בהמשך גם היא בדירה שלישית במספר, אשר נרשמה רק על שם האישה ובה מתגוררים בני הזוג עד היום.
לפני כ-3 שנים מערכת היחסים בין בני הזוג נקלעה למשבר אך הבעל סירב לעזוב את הבית, והאישה הגישה תביעה לפינויו. מנגד הגיש הבעל תביעה לחלוקת רכוש וביקש לקבוע שהדירה משותפת.
האישה הסתמכה על הסכם הממון וטענה שהדירה לא שייכת לבעל. היא הבהירה כי הכוונה לשמור על הפרדת רכוש מוחלטת נותרה בעינה גם לאחר הנישואים. עוד היא טענה כי הדירה מומנה מכספה, והיא זו שמשלמת את המשכנתא.
לעומתה טען הבעל כי ההסכם לא רלוונטי מרגע שהתחתנו וממילא אין לו תוקף משום שלא אושר בבית משפט. עוד לדבריו, תקופת הנישואים התאפיינה בשותפות מוחלטת והוא היה מעורב באופן אינטנסיבי בכל עסקאות הנדל"ן ואף שיפץ את הדירות במו ידיו.
שיתוף והדדיות
השופטת פאני גילת כהן קבעה כי הסכם הממון לא חל על תקופת הנישואים, וכי ברגע שבני הזוג נישאו היה עליהם לאשר את ההסכם בבית המשפט למשפחה או בבית הדין הרבני. אימות של נוטריון יכול היה להכשיר את ההסכם אילו היה נחתם בסמוך למיסוד הקשר – אך במקרה הנוכחי נישואים עוד לא היו על הפרק.
השופטת ציינה כי במקרים חריגים אפשר אמנם לאשר הסכמי ממון שלא אושרו, אלא שבמקרה זה התנהלות בני הזוג בתקופה שלאחר נישואיהם מעידה על שיתוף והדדיות.
בניגוד לטענות האישה, קבעה השופטת, הוכח שהבעל נהג במשך שנים להפקיד לחשבון שלה את משכורתו והיה שותף מלא בהליכי הרכישה והמכירה של הדירות, כפי שעלה בין היתר מהעובדה שחתם כלווה על המשכנתא.
מכאן, שעל הצדדים חל המשטר הרכושי שקובע חוק יחסי ממון ואין רלוונטיות לכך שהדירה רשומה על שם האישה.
עם זאת, השופטת קבעה כי עקרונות של צדק והגינות מחייבים להתחשב בכך שהדירה הראשונה נרכשה מכספים שצברה האישה לפני הנישואים, ולהפחית את הסכום ששילמה עבורה לצורך איזון המשאבים.
לפיכך נקבע כי הרכוש והזכויות של בני הזוג מתקופת הנישואים יחולקו שווה בשווה, תוך הפחתת 404 אלף שקל (עלות הדירה הראשונה בהצמדה למדד). תביעת הפינוי נדחתה ללא חיוב בהוצאות.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד דניאלה פרידמן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.