בן 52 עם מחלות רקע התקבל בבית החולים בני ציון עם וירוס ונפטר כעבור יומיים. תביעת רשלנות רפואית שהגישה אלמנתו נגד המדינה כבעלת בית החולים התקבלה ונקבע שהוא לא זכה לטיפול ראוי
השופט עבאס עאסי קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אלמנתו של אדם שנפטר בבית החולים בני ציון ב-2009. האיש סבל ממחלות רבות והגיע לבית החולים עם חשד לשפעת החזירים. בפסק הדין נקבע בין היתר שבמצבו של המנוח ראוי היה להרדים ולהנשים אותו אך במקום זאת הוא טופל בצינור הנשמה שהצליח לשלוף. בניגוד לעמדת הנתבעת כי מותו היה ״גזירה משמיים״ נקבע כי טיפול בסטנדרט מקובל היה מותיר לו סיכויי הישרדות של 50%-60%.
התובעת, אלמנתו של המנוח ואם שני ילדיו הבגירים, סיפרה כי בעלה סבל ממחלות רבות כולל סכרת, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם ועישון. בגיל 48 הוא עבר אירוע לב וצונתר. כמו כן, הוא עבר פעמיים אירוע מוחי.
בספטמבר 2009 הוא פנה לרופא המשפחה בקופת החולים עקב שיעול חזק. הוא הופנה על ידו לבית החולים בני ציון וכשהגיע למיון עלה חשד לשפעת חזירים. הוא טופל באנטיביוטיקה והונשם.
התובעת הוסיפה כי למחרת בשל אי-שקט פסיכומוטורי בשעות הערב נקשרו ידיו של בעלה. למרות זאת, בלילה הוא שלף את צינור ההנשמה. בעקבות זאת הותקן לו מכשיר הנשמה לא פולשני אך כעבור שלוש שעות הוא קרס ונפטר.
לטענת התובעת, בית החולים התרשל במספר מישורים. בחוות דעת של מומחה מטעמה צוין בין היתר שבמהלך אשפוזו במחלקה הפנימית לא נעשתה הערכה מחודשת של מצבו והגברת ההשגחה עליו. כשל נוסף היה בשעות האחרונות לחייו עד לפטירתו בהן למרות שהמנוח סבל מאי-שקט פסיכומוטורי הוא טופל על ידי קשירת ידיו ולמרות זאת הוא הצליח לשלוף את צינור ההנשמה. לדברי המומחה, היה על בית החולים להרדימו ולאפשר הנשמה יעילה עד להתייצבותו.
הנתבעת צירפה חוות דעת נגדית בה נטען כי לא היתה הצדקה להמשיך להנשים את המנוח כאשר הצליח לנשום עצמונית, לאחר ששלף את צינור ההנשמה והושמה לו מסכת הנשמה.
עוד נטען על ידי הנתבעת כי התופעה של שליפת צינור הנשמה על ידי מטופל היא תופעה מוכרת.
היא הוסיפה כי אין קשר סיבתי בין הטיפול שהמנוח קיבל לבין פטירתו, וזאת בשים לב לרקע הרפואי שלו, ולמעורבות הסוערת של וירוס שפעת החזירים שגרמה לתהליך דלקתי קשה וקריסה של מערכות הגוף. לעמדתה, סיכויי ההישרדות של המנוח ממילא היו נמוכים.
לא זכה לטיפול הולם
השופט הבכיר עבאס עאסי מבית משפט השלום בירושלים קבע שבית החולים התרשל בטיפול במנוח.
הוא קיבל את עמדת מומחה התובעת שלפיה מן הראוי היה להרדים את המנוח ולאפשר הנשמה יעילה עד להתייצבותו וביצוע גמילה מתוכננת ממכשיר ההנשמה.
בנוסף, לאחר הפסקת ההנשמה היה צריך להמשיך במעקב צמוד אחר מצבו של המנוח, במיוחד משום שהוא סבל מתסמינים שמעידים על מצוקה. ואולם, מהרישומים הרפואיים עולה כי נערכו ביקורים של רופא אצל המנוח רק אחת למספר שעות.
״המנוח לא זכה למעקב, השגחה וטיפול הולם״ כתב השופט והוסיף כי חרף הרקע הרפואי העשיר של המנוח ובהתחשב בגילו הצעיר יחסית, היה לו סיכוי טוב לשרוד את המחלה, אולם בהתרשלותו בית החולים מנע ממנו "צ'אנס" זה.
בסיכומו של דבר חויבה הנתבעת לפצות את התובעת ב-465,000 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בשיעור 20% מהפיצוי והוצאות.
- ב״כ התובעת: עו"ד י. מויאל
- ב״כ הנתבע: עו"ד י. עוזיאל ואח'
עו״ד ורד פרי
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.