בית המשפט העליון קבע שההסכם הראשוני שנחתם בין דיירי בניין בבת ים לבין יזמיות הבנייה תקף. נפסק שהודעות הביטול ששלחו הדיירים אינן יכולות לעמוד שכן המשא ומתן בין הצדדים נמשך גם לאחריהן.
ביוני 2016 התקבלה תביעה של יזמיות בנייה נגד דיירים בבניין בבת ים. היזמיות טענו שהדיירים אינם רשאים לחזור בהם מהסכמתם להסמיך אותה לקדם פרויקט פינוי בינוי בבניין. הדיירים ערערו על פסק הדין אך באחרונה דחה בית המשפט העליון את ערעורם וקבע שהודעות הביטול שנשלחו על ידם אינן תקפות.
בשנת 2005 פנה ועד הדיירים בבניין ברחוב בלפור בבת ים ליזמיות הבנייה ״אוריאל ב.י״ ו״כפיר קבלנות״ כדי לבחון אפשרות לבצע באמצעותן פרויקט התחדשות עירונית (פינוי בינוי) ולהקים בניין חדש במקום הבניין הקיים. המשא ומתן בין הצדדים צלח ובמהלך שנת 2006 החתימו היזמיות את הדיירים על ״הצעות בלתי חוזרות״ בנוגע לפרויקט והוחלט שהתנאים הסופיים יסוכמו בהמשך.
היזמיות החלו בקידום הליכי התכנון והגישו לעירייה תב״ע שהכין משרד אדריכלים עמו התקשרו לצורך כך. בהמשך, הן העבירו לדיירים טיוטת הסכם שנועד להסדיר את זכויות הצדדים בפרויקט.
ואולם, בנובמבר 2008 הודיעו הדיירים ליזמיות כי נוכח פרק הזמן הארוך שחלף מאז החתימה על ההצעות והעובדה שהתב״ע לא אושרה במסגרת לוח הזמנים שנקבע במסמכים הם חוזרים בהם מהצעתם.
למרות זאת, היזמיות המשיכו בקידום הפרויקט והמשא ומתן מול הדיירים בנוגע ללוחות הזמנים והפיצוי על העיכובים המשיך. באפריל 2010 העבירו היזמיות טיוטת הסכם נוספת לדיירים אך בתגובה הודיעו האחרונים שהם החליטו שלא להתקשר עמה בביצוע הפרויקט ובכוונתם לפנות ליזם אחר. היזמיות ביקשו מהדיירים לשוב לשולחן המשא ומתן אך לא נענו.
בנסיבות אלה הגישו היזמיות תביעה נגד הדיירים בבית המשפט המחוזי בתל אביב וביקשו להצהיר שמסמכי ההצעה עודם בתוקף ותביעתן התקבלה.
הדיירים ערערו על התוצאה לבית המשפט העליון. הם טענו שמסמכי ההצעה קבעו את זכותן של היזמיות לבלעדיות בלבד כך שהודעת הביטול המקורית אפשרה להם להמשיך את המשא ומתן מולה במקביל לבדיקת אפשרויות מול יזם אחר. הם הוסיפו כי הודעת הביטול השנייה נשלחה כדין ובכל מקרה מאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי נוסחו הסופי של החוזה המשמעות היא שמסמכי ההצעה בטלים.
היזמיות טענו מנגד כי ההצעות לא פקעו בעקבות הודעת הביטול המקורית מאחר שהצדדים המשיכו לפעול לפיהן תקופה ארוכה. הן הוסיפו שהודעת הביטול השנייה נשלחה בחוסר תום לב בשלבים הסופיים של גיבוש ההסכם.
מגעים אינטנסיביים
השופט דוד מינץ קיבל את עמדת היזמיות. הוא הבהיר שמסמכי ההצעה עליהם חתמו הדיירים מהווים מעין הסכם עקרונות שקבע מתווה כללי לביצוע הפרויקט על ידי היזמיות ולא מדובר בהסכם בלעדיות בלבד.
השופט קבע שהודעת הביטול המקורית ניתנה אמנם כדין אך נזנחה. ״הדיירים זנחו בהתנהגותם את הודעת הביטול ובחרו להמשיך בקיום ההסכם״, כתב.
הוא הוסיף שגם הודעת הביטול השנייה חסרת תוקף, בין היתר מאחר שלכל אורך התקופה הצדדים ניהלו מגעים אינטנסיביים לקראת חתימה על הסכם סופי ומהתנהגות הדיירים עלה שהם ויתרו על זכותם לבטל את מסמך ההצעה בגין אי עמידתה של היזמיות במועדים שנקבע בו.
״ביטול מסמך ההצעה לשם התקשרות עם יזם אחר למרות שהיזמיות הסתמכו על התנהגות הדיירים שההסכם תקף, עולה כדי חוסר תום לב״, סיכם השופט וחייב את הדיירים בהוצאות של 50,000 שקל.
השופטים יצחק עמית וג׳ורג׳ קרא הצטרפו לפסק הדין.
- ב״כ המערערים: עו"ד ארז דר-לולו, עו"ד רביד ביס
- ב״כ המשיבים: עו"ד דוד בסון, עו"ד סימון טוסון, עו"ד צבי דורות
* עו"ד יואב סלומון עוסק בתחום הנדל"ן כולל התחדשות עירונית
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.