האיש אף טען כי גרושתו לחצה עליו ואף הטעתה אותו לחשוב שסכומי המזונות שבהסכם מקובלים בתחום דיני המשפחה. אלא שאף אחת מטענותיו לא שכנעה את השופט.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה תביעות של אב שביקש לבטל הסכם גירושין שעליו חתם ב-2015. השופט פליקס גורודצקי לא מצא הצדקה לביטול ההסכם, וקבע כי מדובר אך ורק ב"טעות בכדאיות העסקה".
השניים נישאו ב-2009 וכעבור כשנה נולד בנם, כיום כבן 7. בשנת 2015, לאחר שחייהם נקלעו למשבר, בית המשפט אישר הסכם גירושין, בו סוכם בין היתר כי משמורת הבן תינתן לאם, ונקבעו לאב הסדרי ראייה. מספר ימים לאחר אישור ההסכם הם התגרשו.
בהסכם אף נקבע כי האב ישלם מזונות בסך 8,000 שקל כולל דמי מדור, וכן יישא בכל ההוצאות החריגות של הבן, ופעמיים בשנה עבור רכישת ביגוד והנעלה לקטין.
בשנת 2016 – כשנה לאחר אישור ההסכם – הגיש האב תביעה לביטול הסכם הגירושין.
משפטית, תביעתו של האב לביטול ההסכם התבססה על עילות "עושק, טעות והטעיה". טענתו הייתה כי חתם על ההסכם תחת לחץ ועגמת נפש, כיוון שרק רצה להתגרש, ובאותה תקופה אף לא הבין את משמעות ההסכם כיוון שההיה תחת השפעת סמים קשים.
עוד הוא טען בין היתר כי באותה תקופה האם הציגה בפניו מצג שלפיו תנאי ההסכם מקובלים בענייני משפחה.
מנגד, האם-הנתבעת טענה כי ההסכם נחתם מרצונו של האב ללא כל לחץ מצדה ולאחר שקיבל ייעוץ משפטי, ומשמעות ההסכם הוסברה לו. לשיטתה, לא מתקיימים התנאים לביטול ההסכם.
האם אף הדגישה שהיא מצדה ויתרה על מזונותיה ועל כתובתה.
"רק בואי נתגרש"
באופן כללי, השופט גורודצקי הזכיר שבית המשפט לא יבטל בקלות הסכם גירושין, כיוון שההנחה היא שעם אישור ההסכם בית המשפט בירר שהצדדים הבינו את תוכנו ואת משמעותו, ווידא שנחתם מרצונם החופשי.
לגופו של עניין, לאחר שניתח את הראיות, השופט הגיע למסקנה שהתובע היה מודע להוראות ההסכם. בהקשר זה השופט דחה את הטענה שלפיה התובע היה במצב קוגניטיבי ירוד, כיוון שלא נמצאו ראיות לכך, למעט מסמך לא משכנע מאת פסיכיאטר שניזון מדברי התובע בלבד.
בתוך כך השופט הפנה לכך שהאב עצמו אמר בבית המשפט כי "אמרתי לה אני אחתום לך על מה שאת רוצה רק בואי נתגרש".
על כך השופט כתב כי "לא סוד כי במצבים רבים, כדי לקדם גירושין, מסכים בן זוג, לתנאים שיכולים להיות מבחינה אובייקטיבית גרועים, אך מחישים את הגירושין ולפיכך סובייקטיבית לו הם טובים". משכך, השופט התרשם שטעותו של התובע היא מה שנקרא "טעות בכדאיות העסקה" – שאינה מצדיקה את ביטול ההסכם ופגיעה בעיקרון כיבוד ההסכמים.
בהמשך פסק הדין נדחתה תביעה נוספת של האב, בה ביקש בכל מקרה להפחית את המזונות לסכום של 1,250 שקל, בטענה שחל שינוי נסיבות מהותי – הידרדרות במצבו הכלכלי ושיפור במצבה של האם, וצמצום צרכי הילד.
אלא שהשופט השתכנע שאמנם חלו שינויים בחייו של האב, העוסק בקיבוץ נדבות, אולם טענותיו להפחתה בהכנסתו ולשיפור במצבה של האם לא הוכחו. בהקשר השופט הוסיף כי "שינוי באורח חיים הינו עניין רצוני וכי ההחלטה לשנות את אורח החיים התקבלה אצל האב בצל הידיעה על התחייבויותיו כלפי האם והקטין".
מאחר שהאם יוצגה על ידי הלשכה לסיוע משפטי, האב חויב בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה, בסך של 5,000 שקל.
עו"ד ליאורה אוחנה
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.