בתביעה שהוגשה ב-2012 לבית משפט השלום בתל אביב טענה התובעת כי הנתבעת רימתה אותה כשהשכירה לה דירת חדר ברמת גן מבלי לגלות לה שהדיירת הקודמת עסקה בזנות ושבעלי עסקים סמוכים נוהגים להטיל את מימיהם בחצר. מה פסק בית המשפט?
התובעת, קוסמטיקאית במקצועה, שכרה ב-2010 דירת חדר ברמת גן לצורך הפעלת הקליניקה שלה.
באמצע התקופה היא ביטלה את ההסכם וטענה בפני בעלת הדירה כי גברים רבים פוקדים את המקום ומחפשים את הדיירת הקודמת שעסקה בזנות וחצר הנכס משמשת "משתנה ציבורית" לבעלי העסקים הסמוכים.
השוכר מתחמק?
פנו לעורך דין חוזים
המשכירה לא הגיבה ולכן האישה תבעה אותה בבית משפט השלום בתל אביב.
התובעת דרשה כי הנתבעת תשיב לה את דמי השכירות ותפצה אותה על הפסדים ועגמת נפש בסך כולל של 142,000 שקל.
לטענתה, זמן קצר לאחר שנכנסה לדירה היא גילתה ששימשה כבית בושת והדבר גרם לה וללקוחותיה מבוכה רבה תוך פגיעה בשמה הטוב ובפרנסתה. בנוסף, הנתבעת סגרה שירותים שהיו במרתף הבניין ולכן הפכה החצר ל"משתנה" והמקום כולו היה "מסריח בצורה חריפה".
לדבריה, הנתבעת היתה מודעת לשני פגמים מהותיים אלה בנכס אך לא גילתה לה זאת לפני חתימת החוזה ולכן היא זכאית לבטלו.
הנתבעת הבהירה מצידה כי התובעת מנסה להשליך עליה את כישלונה המסחרי בטענות מופרכות ומדובר בתביעה קנטרנית ללא אחיזה במציאות. התובעת לא הוכיחה את טענותיה ביחס לדיירת הקודמת ולחצר הנכס וממילא הנתבעת אינה יכולה לשלוט בצרכים של עוברי אורח.
לא הבחינה בריח
השופטת נאוה ברוורמן הדגישה כי על התובעת מוטל הנטל להוכיח את גרסתה בהתאם לכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" והיא לא עמדה בנטל זה.
התובעת לא זימנה עד כלשהו מטעמה להוכחת טענתה כי הדיירת הקודמת עסקה בזנות, למרות שלדבריה בשעת הטיפולים הגיעו אליה גברים והיא יכלה בקלות להעיד את אחת מלקוחותיה.
בנוסף התובעת העידה בדיון שהנתבעת "אמרה לה שהדיירת הקודמת היתה זונה" אך לא ציינה פרט מהותי זה בתצהיר שהגישה. לפיכך העדיפה השופטת את עדות הנתבעת כי הדיירת הקודמת לא התגוררה בנכס אלא עבדה שם כקוסמטיקאית והיו לה בעל ושתי בנות קטנות.
בנוסף, קבעה השופטת כי התובעת לא הוכיחה שהנתבעת סגרה שירותים ציבוריים במבנה וקיבלה בעניין זה את עמדת הנתבעת כי אכן סגרה שירותים אך עשתה זאת לפני 25 שנה ומדובר היה בשירותים בביתה הפרטי.
התובעת גם לא הביאה כל הוכחה לטענה שהחצר שימשה "משתנה ציבורית" ותמוה הדבר כיצד היא עצמה לא הבחינה בריח השתן החריף קודם לשכירת הנכס, ציינה השופטת.
השופטת הדגישה כי מכיוון שהתובעת לא הוכיחה את טענותיה מובן שלא ניתן לייחס לנתבעת חוסר תום לב והסתרת פרטים מהותיים בהתנהלות מולה. כמו כן, על פי ההסכם התובעת ראתה מראש את הנכס והחצר ומצאה אותם מתאימים לצרכיה ומשכך אין לה אלא להתלונן על עצמה שחתמה עליו.
לאור כל זאת דחתה השופטת את התביעה וחייבה את התובעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 10,000 שקל.
פסק הדין מצטרף לשורת פסקי דין הקובעים כי החובה לנהל משא ומתן בתום לב חלה על שני הצדדים לעסקה. מצד אחד על המשכיר לגלות פרטים מהותיים או לדווח על פגמים נסתרים ומצד שני על השוכר חלה החובה לבדוק את כל הנתונים בטרם החתימה על ההסכם.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בתיק
* עורכת דין גילה פרין עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.