לאחר שבנה שכנע אותה לא למכור היא החליטה לרדת מהעסקה. עורך הדין כבר הכין טיוטת הסכם, אך ביהמ"ש קבע שהטיוטה לא מלמדת על גמירות דעת
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג במסגרתה עתרו לאכוף טיוטת הסכם לרכישת דירה בעיר. לטענת התובעים הטיוטה הועברה בין עורכי הדין שלהם ושל המוכרים וכבר נקבע מועד לחתימה עליו, אך ברגע האחרון המוכרים חזרו בהם וביטלו את העסקה. בנסיבות אלה טענו התובעים כי נכרת בין הצדדים הסכם מחייב ויש לאכוף אותו. השופט שמואל מנדלבום קבע שלנוכח השלב המוקדם בו נמצא המשא ומתן בעת פרישת המוכרים, כשהם טרם אישרו את ההסכם וחתמו עליו, אין מקום להורות על אכיפתו. לפיכך התביעה נדחתה והתובעים חויבו בהוצאות.
הכל התחיל כשהנתבעים, זוג קשישים, החליטו למכור את הדירה על רקע הקושי של הנתבע להמשיך ולטפל בהשכרתה לנוכח גילו המתקדם. אשתו-הנתבעת אהבה את הדירה ולא הייתה שמחה מהרעיון אבל נאלצה להסכים. לפיכך, הם יצרו קשר עם מתווך ועורך דין לצורך קידום המכירה ונמצאו קונים פוטנציאליים – הם התובעים.
הצדדים סיכמו שהדירה תימכר ב-1,025,000 שקל. בהמשך עורכי הדין של הצדדים העבירו ביניהם טיוטת הסכם מכר – עליה צוין במפורש כי היא כפופה לאישור המוכרת – ונקבע מועד לחתימה.
לאורך כל הדרך הייתה אשת הנתבע 'מאחורי הקלעים' ולא דיברה עם מי מהגורמים המעורבים (הקונים, המתווך ועורכי הדין). כשהבינה שהמשא ומתן הולך ומתקדם היא נלחצה מאד ולאחר שהסבירה לבנה את המצב, הוא הסכים לקחת על עצמו את הטיפול בענייני הדירה. בשלב זה הוקל לנתבעת והיא הודיעה לבעלה שהיא יורדת מעניין המכירה.
בתגובה לכך הגישו הקונים את התביעה לבית המשפט בנובמבר 2020. לטענתם נכרת בין הצדדים חוזה משפטי מחייב, למרות העדר חתימותיהם על טיוטת ההסכם. לשיטתם, נסיבות המקרה מלמדות על גמירות דעת של כל המעורבים בעסקה כך שיש להורות על אכיפת ההסכם.
מנגד טענו הנתבעים כי לא ניתן להיעתר לתביעה בזמן שהצדדים לעסקה מודים שכלל לא דיברו עם המוכרת, וה"הסכם" הנטען הוא רק טיוטה לא סופית שאינה מחייבת.
מותר לפרוש ממשא ומתן
השופט מנדלבום אימץ את גרסת הנתבעת לפיה היא נכנעה ללחצי בעלה למכור את הדירה, אף שלא רצתה בכך. הוא הסביר שהיה לה קשר סנטימנטלי לדירה, אותה קיבלה בירושה מדודתה האהובה שמתה ערירית.
עוד הוא הדגיש את העובדה שבשום שלב הנתבעת לא חתמה על הסכם מכר או על ייפוי כוח המאפשר לעורך הדין לפעול בשמה. יתרה מכך, עורך הדין בכלל לא הציג בפני מי מהנתבעים את טיוטת ההסכם אותה מבקשים התובעים לאכוף. בנסיבות אלה נקבע כי לא נוצרה אצל הנתבעים גמירות דעת למכירת הדירה.
בהמשך הסביר השופט כי אין מניעה משפטית שצד למשא ומתן יפרוש ממנו בשלב מסוים. הוא ציין שבמקרה זה הנתבעים אפילו לא הספיקו להפגש עם עורך דינם על מנת לקבל ממנו הסברים על טיוטת ההסכם שהכין, קל וחומר שלא אישרו את האמור בה.
במצב זה, הסביר השופט, חזרתה של הנתבעת מהמכירה על רקע מציאת פתרון להשכרת הדירה על ידי בנה אינה יכולה להחשב כחוסר תום לב.
לפיכך התביעה נדחתה והשופט חייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד יואב אבן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מורן רוטנברג
עו"ד אבינעם גואלמן
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.