בית הדין הגדול: "לפי דין תורה יורש לא יכול להסתלק מהעיזבון"

עורך דין שזכה בירושת אמו ביקש להסתלק מעיזבונה לטובת אחותו. הובהר לו שהדרך ההלכתית לעשות זאת היא באמצעות העברת חלקו אליה לפני שהעיזבון חולק

"על פי דין תורה אדם לא יכול להסתלק מרכוש השייך לו, ובירושה הרי הוא כבר זכה, והדרך להפקעת בעלות האדם על רכושו היא בהקנאה או הפקר" – כך הובהר בפסק דין של בית הדין הרבני הגדול בירושלים, אשר פורסם לאחרונה. ההבהרה נרשמה על רקע בקשת יורש להסתלק מעיזבון אמו לטובת אחותו, כחצי יובל לאחר זכייתו בירושה ועל רקע פרויקט פינוי-בינוי. הדיין שלמה שפירא קבע שהוא יוכל להסתלק מהירושה אם יוכיח שהעיזבון טרם חולק.

תחילת הפרשה בדצמבר 1982 אז ערכה אימם של המערער ואחותו, עת הייתה מאושפזת בבית החולים, צוואה המקנה לשניהם בלבד את נכסיה – הכוללים, בין היתר, חסכונות בבנקים, פנסיה ממשרד החינוך ונדל"ן. שלושה חודשים לאחר עריכת הצוואה, במהלך מרץ 1983, הלכה האם לעולמה.

על רקע סירובו המתמשך של בית הדין הרבני לאשר את הצוואה, בהיותה מנשלת את בעלה של המנוחה וזאת בניגוד לדין תורה, יצא שהיא לא קוימה במשך שנים רבות. רק במהלך 1997, עת הצהיר האב שהוא מוכן לוותר על "זכויותיו" לטובת ילדיו, הוציא בית הדין צו שלפיו היורשים היחידים הם בנו ובתו של האלמן.

ביולי אשתקד, ארבעים שנה אחרי פטירת אמו, פנה הבן, עורך דין במקצועו, בבקשה להסתלק מחלקו בעיזבונה לטובת אחותו. "העיזבון לא חולק מעולם", הצהיר, תוך שהסביר כי "עתה עלה נושא של פרויקט פינוי-בינוי בדירת המנוחה ולכן התעורר הצורך להסדיר את העניין".

בית הדין האזורי דחה את הבקשה בנימוק ש"משעה שניתן צו קיום צוואה, הסתלקות מעיזבון אינה על הפרק", מה גם שהדרך ההלכתית הנכונה להעביר את הרכוש הינה רק באמצעות "הקנאה", ולא על ידי החלופה האזרחית של "הסתלקות".

חלוף השנים אינו אינדיקציה

נימוק דחייה נוסף שהעלה בית הדין האזורי נגע לתקופה הממושכת שחלפה מאז נתינת צו הקיום ועד להגשת הבקשה: "הואיל ומדובר בצוואה שקוימה מזה שנים רבות", נכתב בהחלטה, "חלקו של המבקש בעיזבון אימו כבר נמצא ברשותו מהבחינה ההלכתית והחוקית". במלים אחרות, העיזבון כבר חולק כך שאין אפשרות להקנות אותו או להסתלק ממנו לטובת האחות.

היורש לא השלים עם ההחלטה והגיש את הערעור לבית הדין הגדול. לטענתו עצם חלוף השנים הרבות אינו מהווה אינדיקציה לכך שעיזבון אמו אכן חולק, ומשכך אין מניעה לקבל את עתירתו להקנות את חלקו בירושה לאחותו. הוא שב והדגיש כי המניע לבקשתו הינו פרויקט הפינוי-בינוי שנמצא על הפרק.

תחילה הובהר בפסק הדין שנכתב על ידי הדיין שפירא כי לפי דין תורה, "אדם לא יכול להסתלק מרכוש השייך לו, ובירושה הרי הוא כבר זכה, והדרך להפקעת בעלות האדם על רכושו היא בהקנאה או הפקר". הדיין הדגיש שבין לפי החלופה ההלכתית (הקנאה) ובין לפי זו האזרחית (הסתלקות) תנאי הכרחי הוא להראות שהעיזבון טרם חולק.

בנקודה זו חלק הדיין על מסקנת בית הדין האזורי: "כל עוד לא חולק העיזבון בפועל רשאי המערער להקנות ולהעביר חלק נוסף לאחותו ולבקש את תיקון צו הירושה, אף שמניעיו הם מניעים כלכליים ואין זה מעלה או מוריד אם מניעים אלו נוצרו בעבר או נוצרו עתה – מכיוון שהעיזבון עדיין לא חולק, זכותו להעביר את חלקו בעיזבון לאחותו, ואי אפשר למנוע ממנו לעשות כן".

בנסיבות אלה קבע הדיין שכתנאי לקבלת בקשתו, על היורש להציג ראיות לכך שהעיזבון אכן טרם חולק. הדיינים אברהם שינדלר ומימון נהרי הצטרפו לפסק דינו.

• ב"כ המערערים: עו"ד שי זוהר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.