בי"ח סיעודי, לא בית אבות: נדחה ערעור על סיווג נכס לצרכי ארנונה

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את עמדת עיריית עכו וקבע כי הנכס שבו פעל מרכז לקשישים יסווג כמבנה עסקי ולא כמבנה למגורים

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה ערעור של חברה על החלטת עיריית עכו לסווג את הנכס בבעלותה כמבנה עסקי ולא כמבנה למגורים. השופט רון סוקול קיבל את עמדת העירייה ופסק כי המרכז לקשישים שהופעל בנכס מהווה למעשה בית חולים סיעודי ולא בית אבות, וקבע כי הסיווג של הנכס כמבנה עסקי היה נכון.

המערערת, חברת טנדר לאבינג קאר, מחזיקה במבנה בעכו, שבו היא מפעילה מרכז לקשישים בשם "נוף עכו מרכז אזורי לקשיש".

העירייה בדקה את הנכס וקבעה כי בנכס מופעל "בית חולים סיעודי", אותו סיווגה לצרכי החיוב בארנונה כבניין שאינו משמש למגורים. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בחיובי הארנונה של השנים 2017-2020.

בהשגותיה טענה המערערת כי היא מפעילה בנכס "בית אבות", ולכן יש לחייבה בארנונה על פי תעריף של מבנה המשמש למגורים, שהוא תעריף נמוך לאין שיעור מהתעריף לבניינים המשמשים לעסקים.

לאחר שהשגותיה נדחו הגישה החברה ערעור בו חזרה על טענה כי היא מפעילה בנכס "בית אבות" ולכן יש לסווג אותו כמבנה המשמש למגורים לפי צווי המיסים של העירייה. לטענתה, הייתה טעות בסיווג הנכס והיא הייתה אמורה להיות חייבת בתעריף נמוך בהרבה מזה שנקבע לבנייני עסקים.

מנגד, עיריית עכו טענה כי הנכס מהווה "בית חולים סיעודי" ולכן יש לסווגו כעסק. לטענת העירייה, הראיות מראות בבירור כי במקום התקיים טיפול רפואי וסיעודי אינטנסיבי עבור הקשישים השוהים שם, בדומה לבית חולים ובשונה מבית אבות.

טיפול אינטנסיבי

השופט רון סוקול קיבל את עמדת העירייה וקבע כי הנכס לא משמש למגורים אלא כבית חולים סיעודי. ראשית קבע השופט שהנכס פועל מכוח רישיונות שניתנו לו על ידי משרד הבריאות לשמש כבית חולים, והדוחות של משרד הבריאות מתארים מאפיינים של בית חולים כמו צוות רפואי, סוג הטיפול הניתן וכדומה. כמו כן, המערערת עצמה מפרסמת את הנכס כמוסד המעניק שירותים סיעודיים ורפואיים, והוכח כי ישנה השגחה רפואית צמודה על הקשישים.

בתוך כך הבהיר השופט שמוסדות המשמשים לשהיית קשישים יכולים להיות מסוגים שונים, והכינוי אותו מצמיד בעל הנכס לפעילות המבוצעת בנכס אינו משקף בהכרח את השימוש לפיו יסווג לצרכי ארנונה. הוא ציין שההבחנה בין הסיווגים השונים תיעשה על פי מכלול של תבחינים ולאו דווקא על פי מבחן יחיד. כך יובאו בחשבון מידת העצמאות והפרטיות של השוהה. כדי שנכס יוגדר כמגורים, נדרשת מידה מינימאלית של עצמאות ופרטיות המעידים כי השוהה "מתגורר" במקום, בדומה למגורים בנכס עצמאי ונפרד.

גם לאורך תקופת השהייה יש לתת משקל, כמו גם להיקף הפיקוח, הטיפול וההשגחה בשוהים. ככל שהטיפול נרחב יותר והצוות המטפל גדול יותר כך יש נטייה לראות במוסד כמוסד טיפולי ולא כבית מגורים ולהיפך.

השופט הוסיף שהעירייה קבעה כי השוהים בנכס אינם מנהלים אורח חיים עצמאי אלא זוכים לטיפול שוטף ואינטנסיבי, כולל האכלה, רחצה, מתן תרופות וכו' - בדומה לבית חולים ולא לבית אבות. יתרה מכך, מבנה החדרים תואם בית חולים ולא יחידות מגורים עצמאיות. השופט לא מצא בסיס להתערב במסקנה זו. 

בנסיבות אלה דחה השופט את הערעור וקבע כי סיווג הנכס כמבנה עסקי היה נכון.

המערערת חויבה בהוצאות בסך 15,000 שקל. 

• ב״כ המערערת: א' דויטש ואח'
• ב״כ המשיבים: עו"ד ד' ליבוביץ ואח'

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.