יוסף אזריאל, סגן ראש עיריית קרית ביאליק ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה, רכש בית רעוע ב-2.3 מיליון שקל. למיסוי מקרקעין הוא דיווח על רכישת דירת מגורים אלא שבפועל הוא בנה בניין של 5 קומות ובריכה
ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין במחוז חיפה דחתה לאחרונה ערר שהגישו יו"ר הוועדה לתכנון ובניה בקריות וסגן ראש עיריית קרית ביאליק, יוסף אזריאל, ורעייתו אלונה, כנגד החלטת מנהל מיסוי מקרקעין לחייבם במס רכישה מוגדל עבור הבית שקנו. יו"ר הוועדה השופטת אורית וינשטיין קבעה שהחלטת המשיב נכונה על רקע מספר אינדיקציות המלמדות כי למעשה העוררים רכשו את הבית שלא למטרת מגורים אלא לצורך הריסתו והקמת בניין חדש בן 5 קומות עם בריכה.
הסיפור מתחיל באוגוסט 2016 אז חתמו העוררים על הסכם לרכישת בית ברחוב יוסף פישר בקרית ביאליק תמורת 2,330,000 שקל. בהמשך הם דיווחו למיסוי מקרקעין שהבית נקנה למטרת מגורים וכי הם מתחייבים למכור את דירתם הנוספת כדי לשלם מס רכישה על דירת מגורים יחידה. בהתאם לכך הונפקה להם שומה בסך כ-32,000 שקל.
אלא שחודשים ספורים לאחר מכן מנהל המיסוי ביקר במקום ומצא כי הבית נהרס. בעקבות הממצאים הוא הודיע לעוררים כי סכום מס הרכישה שעליהם לשלם תוקן, ועומד כעת על כ-140,000 שקל. המשיב נימק את התיקון בכך שהעוררים למעשה רכשו קרקע ולא דירת מגורים. ניסיונם של העוררים לתקוף את החלטתו נכשל, וההליך הגיע לוועדת הערר.
לטענת העוררים, כוונתם במעמד חתימת ההסכם הייתה לרכוש בית לצורך מגורים, לשפץ אותו ולגור בו. לשיטתם, העובדה שמאוחר יותר הם החליטו להרוס את הבית אינה משנה את מהות העסקה.
מנגד טען המשיב שברמה הסובייקטיבית הוכח שהעוררים קנו את הנכס למטרת הריסה ובניה מחדש. בין היתר נטען שהעוררים כלל לא ביקרו בנכס טרם רכישתו ושבפועל הם מעולם לא התגוררו בו.
רכשו בית הרוס
השופטת וינשטיין קבעה שהעוררים לא הוכיחו כי התכוונו לרכוש את הבית למגורים. את הכרעתה היא סמכה על מספר תהיות שעלו בנוגע להתנהלות העוררים.
כך למשל היא כתבה שבני הזוג כלל לא נכנסו אל הבית טרם רכישתו, ותהתה כיצד יכלו העוררים להעריך את עלות שיפוץ הבית מבלי שראו באיזה מצב הוא נמצא.
השופטת הדגישה כי העוררת הודתה במהלך חקירתה בבית המשפט כי רכשה עם בעלה "בית הרוס לגמרי". לדברי השופטת מדובר בעדות חד משמעית לכך שגרסת העוררים לפיה הייתה כוונה לשפץ את הבית ולגור בו הינה רחוקה מאוד מהמציאות.
עוד ציינה השופטת כי עמדת האדריכל מטעם העוררים, לפיה עלות שיפוץ הבית מוערכת בכמחצית משווי הנכס, מעידה כי אופציית השיפוץ אינה סבירה בעליל מבחינה כלכלית. היא הוסיפה שמעדותו גם עולה כי מבחינה הנדסית הברירה היחידה שעמדה בפני העוררים הייתה הריסת הבית.
"לטעמי, הראיה המשמעותית ביותר לכך שהעוררים לא התכוונו באמת לשפץ את הבית הקיים היא כי הם לא נכנסו כלל לתוך הבית!", כתבה השופטת. לדבריה העובדה שהם הסתפקו בלהסתכל על הבית מבחוץ מובילה למסקנה שמדובר ברוכשים שביקשו לקנות קרקע ולבנות עליה בית חדש.
בהסכמת חברי הוועדה אברהם שרם ועו"ד אהובה סימון, הערר בנוגע למהות העסקה נדחה.
העוררים חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקל.
- ב"כ העוררים: עו"ד צבי הרשקוביץ ועו"ד יואב יפת
- ב"כ המשיב: עו"ד רונית ליפשיץ (פמ"ח אזרחי)
עו"ד יוסף משעל
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.