בפסק דין שפורסם באחרונה נפסק כי סדרן סחורה ברשת המרכולים "רב חסד שפע חיים" זכאי לפיצויים פיטורים אף שהתפטר. בין הסיבות להתפטרות, עשור של עבודה ללא תשלום עבור שעות נוספות.
התובע הועסק כעובד כללי וסדרן סחורה בשניים מסניפי הרשת במשך קרוב לעשור, עד שהתפטר בסוף שנת 2012. התובע, שעלה ארצה מהודו בשנת 2001, השתכר ברשת כעובד שעתי בשכר מינימום או מעט למעלה מכך.
בתביעתו הוא עתר לפיצויי פיטורים, הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון ימי חופשה, דמי חגים ופיצויים בשל הפרת הוראות חוק הודעה לעובד. בשלב מסוים הצדדים הסכימו על סכומים מסוימים שישולמו לעובד בגין הזכויות הסוציאליות והשעות הנוספות – כאשר הנתבעת טענה שהסכימה לכך מטעמים "פרקטיים" בלבד.
מה שנותר להכרעה הוא נסיבות סיום יחסי העבודה, והאם הן מזכות את התובע בפיצויים. התובע סיפר שלא קיבל תשלומים עבור שעות נוספות רבות. לטענתו, לכך הצטרפה שורה ארוכה של כשלים בהקפדה על תשלום זכויותיו הסוציאליות לאורך כל תקופת העבודה.
התובע הוסיף כי ניסיונות רבים חוזרים ונשנים לגרום לנתבעת לתקם את הדברים לא הועילו, אפילו לא כשנעזר בעורכי דין. על כן, לדבריו, לא נותרה לו ברירה אלא להתפטר – התפטרות "שדינה כפיטורים" ומצדיקה תשלום פיצויי פיטורים.
הנתבעת טענה מנגד כי מדובר בתביעה מלאה בסיסמאות ריקות וטענות "דמגוגיות ואמוציונליות". לשיטתה, התובע ביקש להיות מפוטר, ומשלא נענה בחיוב עשה כל שביכולתו כדי שיפוטר, אולם גם "מזימתו" לא צלחה, ועל כן "גיבב" טענות שלטעמו יכולות להצמיח לו תשלום פיצויי פיטורים.
עוד נטען בין היתר כי למעשה התובע ביקש להתפטר מעבודתו כי התעייף וללא קשר לפגיעה בזכויותיו.
"מצב דברים עגום"
השופטת רחל בר"ג-הירשברג הסבירה כי עובד שמבקש כי התפטרותו תיראה כפיטורים צריך להוכיח שלושה תנאים: "הרעה מוחשית" בתנאי העבודה, ההתפטרות באה בשל אותה הרעה, ולאחר התראה סבירה למעביד על הכוונה להתפטר.
לאחר שהחילה את מבחן זה על המקרה הנדון, השופטת החליטה לקבל את התביעה. בין היתר לנוכח הודאת הנתבעת עצמה שלא שילמה לעובד שעות נוספות במשך שנים. בהקשר זה השופטת דחתה את נימוק הנתבעת בדבר "טעמים פרקטיים" וציינה כי לולא אותה פרקטיות, ביה"ד היה קובע את הסכומים בעצמו.
"ממצב דברים עגום זה לא יכולה לצמוח מסקנה אחרת להוציא זכותו של התובע להתפטר מעבודתו אצלה", כתבה השופטת.
כמו כן, השופטת הזכירה כי מדובר בעולה חדש שאינו מעורה בארץ ובשפה העברית. בנוסף, השופטת האמינה לתובע שגם סיפר כי לא נתנו לו לאכול ולשתות ולנוח כמו שצריך במהלך העבודה.
השופטת סיכמה וקבעה כי "הנתבעת לא שילמה לתובע גמול בעד עבודה בשעות נוספות בכל תקופת עבודתו הארוכה ודי בכך כדי לבסס טענה לנסיבות אחרות שביחסי עבודה בהן אין לדרוש מהתובע כי ימשיך לעבוד אצל הנתבעת. לכך התווספו שורת הליקויים וההפרות הנוספות של זכויותיו".
לאחר שחישבה את זכויותיו השונות, כולל פיצויי פיטורים, השופטת חייבה את הנתבעת בפיצויים בסך כ-72,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אריה אביטן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ראם סיקרון
עו"ד איליה שרייר
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.