בקשת האם לטיפול משפחתי וקביעת מנגנון לחידוש הקשר עם בנה הבכור התקבלה בבית המשפט למשפחה. בית המשפט מתח ביקורת קשה על האב והבהיר כי הניכור ״שולל את ילדותו״ של הקטין.
באפריל 2017 יצא בן 16 מבית אמו לביקור שגרתי אצל אביו במסגרת זמני השהות שנקבעו להם. הקטין לא שב הביתה מאז וניתק עמה את הקשר. השופט שמואל בר יוסף קבע לאחרונה כי הגורם לכך הוא הסתה חמורה מצד האב. השופט העמיד בפני האב שתי אופציות: שיתוף פעולה עם טיפול משפחתי או כפיית ביקורים בצו שיפוטי.
בני הזוג נישאו ב-2001 ונולדו להם שלושה ילדים. הבכור בן 16 ושני אחיו בני 13 ו-10. ב-2014 פרץ משבר ביחסים והם נפרדו.
ב-2016 הסכימו בני הזוג כי משמורת הילדים תהיה בידי האם ולאב יהיו זמני שהות פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני. לפני כשנתיים כאמור עבר הבן הבכור לגור עם אביו וניתק קשר עם האם.
האם הגישה בקשה דחופה לטיפול משפחתי ולקביעת מנגנון לחידוש הקשר עם בנה. האב סירב ודרש לקבל משמורת מלאה על הילד. לדבריו, האם ״נוהגת להתעסק בעצמה ובצרכיה״ בעוד הוא מקנה לבנו תחושת יציבות, אבהות ושלווה. הוא טען כי מי שצריכה ללכת לפסיכולוג זו האם ולא הילד וכי היא זו שיזמה והרסה את הקשר בינה לבין הילדים.
השופט שמואל בר יוסף מבית המשפט למשפחה בתל אביב ציין כי נפגש עם הקטין והוא הפגין חרדה קשה מהמעמד שאינה זכורה לו מאף מפגש ילדים אחר שקיים. לדבריו, תוכן דבריו של הקטין היה חד גוני כשהאב נצבע בצבעים ורודים בעוד האם בצבעים קודרים.
תסקיר הרווחה שהוגש בתיק ציין כי התנכרות הילד לאמו מדאיגה מאוד והדבר עלול לפגוע בהמשך התפתחותו הרגשית והחברתית. עוד צוין כי גם הבן הצעיר רואה את האב כהורה מועדף ואת האם כהורה שלילי ומחכה לגיל מבוגר יותר כדי לעבור לגור עם האב. עם זאת הומלץ להעניק לאב משמורת זמנית על הבן הבכור.
ברית נאמנות מזיקה
״סירוב קטינים לקשר סביר עם אחד ההורים הינה מן הבעיות הקשות יותר אתה מתמודד בית המשפט לענייני משפחה, אם לא הקשה שבהן״, כתב השופט בר יוסף.
לדבריו, הקטין במקרה זה מדיר את האם ללא סיבה מוסברת. האב אינו מוכן לקחת חלק בהליך טיפולי להפסקת התופעה ולכן הוא בבחינת הורה פוגעני. הוא כתב כי ״שורש הרע הינו בכך, שהאם מוקצית מחמת מיאוס בעיני האב (ככל הנראה בשל טענותיו, כי בגדה בו)״.
השופט הוסיף כי ניכר מהתסקיר שהקטין חשוף למסרים שליליים לגבי אמו. ״האב קשר אליו את הקטין בברית נאמנות מזיקה שהולידה הינתקות מהאם״, כתב.
עוד הבהיר השופט כי למרות הקשיים הרבים וגילו של הקטין אין להשלים עם מצב לפיו העולם בו הוא גדל חד ממדי ומזיק.
לפיכך דחה השופט את תביעת האב למשמורת. במקביל הוא קיבל את תביעת האם וקבע כי על האב להודיע בתוך 10 ימים אם הוא מסכים לטיפול משפחתי שמטרתו חידוש הקשר בין הקטין לאמו. אם האב יודיע שהוא מסרב, ייקבעו מועדים שבהם יהיה על הקטין לשהות בבית האם ואם הדבר לא יתרחש ייחשב האב כמפר צו שיפוטי על כל המשתמע מכך (לרבות סנקציה כספית).
השופט קבע שיש לפסוק הוצאות לטובת האם אך סכומן ייקבע בהתאם לתשובת האב.
שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד לימור ערב דוידי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.