אחרי פטירת אמו פנה האיש באמצעות אחותו למנהלת הגמלאות באוצר כדי לקבל את הקצבה, אך סורב. התוצאה שונתה בעקבות ערעור שהוגש לבית הדין לעבודה
גבר בעל צרכים מיוחדים סורב לקבל קצבת שאירים כיתום תלוי מקרן הפנסיה בה הייתה מבוטחת אמו, שהייתה עובדת מדינה, אחרי מותה. בעקבות זאת הוגש ערעור לבית הדין לעבודה בבת ים, בו נטען שהאיש עונה לתנאים לשם קבלת הקצבה: אי יכולת להתפרנס והעדר הכנסות מספיקות למחייתו. בשלב מסוים של המשפט מנהלת הגמלאות באוצר הסכימה לתשלום הקצבה. השופטת קארין ליבר-לוין נתנה תוקף של פסק דין להסכמות.
המערער – בן 52 הסובל משיתוק מוחין, פיגור שכלי ומוגבלות פיזית – מוכר מלידה בביטוח הלאומי כבעל מאה אחוזי נכות. מזה כשני עשורים הוא מתגורר בדירה בקהילה בהוד השרון של עמותת "עמיחי", הדואגת לצרכיו הבסיסיים. באוקטובר 2021 מתה אמו, שהייתה בעברה עובדת מדינה.
בהתאם לחוק שירות המדינה (גמלאות), שאיריו של נפטר הם, בין היתר, "ילדו, ילדו החורג וילדו המאומץ שאינם עומדים ברשות עצמם". עוד קובע החוק כי מי שאין לו הכנסה כדי מחייתו ואינו מסוגל לכלכל עצמו, נחשב כמי שאינו עומד ברשות עצמו. במילים אחרות, על מנת שבגיר יזכה בקצבת שאירים עליו להוכיח עמידה בשני תנאים מצטברים: חוסר יכולת לעבוד והעדר הכנסה מספיקה.
אחרי מות אמו פנה האיש באמצעות אחותו, האפוטרופוסית החוקית שלו, למנהלת הגמלאות במשרד האוצר ("המנהלת") בבקשה לקבל קצבת שאירים כיתום תלוי, אך נדחה. בהחלטתה ממאי 2022 קבעה המנהלת שהאיש אינו עונה לתנאים האמורים, שכן הוא שוהה בקהילה הדואגת לכל צרכיו, ואף מקבל קצבת ביטוח לאומי חודשית המכסה את הוצאותיו השוטפות (על-פי נוהל פנימי של המנהלת, רק תלוי שהוצאותיו הרפואיות עולות על הכנסותיו זכאי לתשלום קצבת השאירים).
"אטימות לשמה"
בערעור שהוגש לבית הדין באמצעות עו"ד רפי שפטר נטען שהמנהלת טעתה בהחלטתה, וכי המערער זכאי לקצבת שאירים אחרי מות אמו. נטען שההחלטה מנוגדת לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, הקובעת שמימון שהייה בקהילה אינו נחשב ל"הכנסה" לעניין הגדרת "עומד ברשות עצמו". עוד נטען כי הקצבה החודשית הזעומה שמקבל המערער מביטוח לאומי נמוכה משמעותית מהוצאותיו השוטפות שאינן רפואיות בלבד (הכוללות, בין היתר, הוצאות על ביגוד והנעלה, חוגים פרטיים, בילויים וכיוצא בזה).
ואולם חרף האמור, נטען בערעור, המנהלת דחתה את הבקשה לקצבת שאירים "תוך הפגנת אטימות לשמה, כאילו אין די בהתמודדות היומיומית הנובעת מהטיפול בנכה 100% הסובל משיתוק מוחין ופיגור שכלי".
מנגד טענה המנהלת, באמצעות עו"ד אריאל פרץ, שההחלטה למנוע מהמערער קצבת שאירים הייתה נכונה. בכתב התשובה סופר שבמרץ 2022 נערך שימוע בעניינו של המערער, אשר במסגרתו התברר כי הוא יוצא מהקהילה הביתה פעמים ספורות בלבד במהלך השנה, וכי נותר לו עודף לאחר תשלום הוצאותיו הרפואיות מקצבת הביטוח הלאומי שמשולמת לו.
כלומר, לטענת המדינה, המערער לא עונה לתנאים לקבלת קצבת שאירים עבור בגירים, שכן העמותה דואגת לכל צרכיו הבסיסיים והכנסותיו החודשיות עולות על הוצאותיו הרפואיות. בתוך כך דחתה המנהלת את ניסיון המערער להיתלות בפסיקת בית הדין הארצי שהוזכרה, שכן לטענתה בפועל השופטים היו חלוקים בדעתם, כשעד היום טרם התקבלה הכרעה בשאלה העקרונית האם מימון שהייה במוסד נחשב להכנסה.
אלא שכאמור, בשלב מסוים של ההליך המשפטי ולאחר הידברות בין הצדדים המדינה חזרה בה מעמדתה והסכימה לקבל את הערעור, באופן שהמערער יהיה זכאי לקצבת השאירים. עוד הוסכם במסגרת הפשרה שהמנהלת תישא בהוצאות המשפט של המערער, בסך 4,675 שקל.
"בית הדין מברך את הצדדים על הגעתם להסכמות בהליך זה. לבקשתם, ניתן תוקף של פסק דין להסדר אליו הגיעו", כתבה השופטת ליבר-לוין בהחלטתה, ובכך סתמה את הגולל על הפרשה.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.