כשהיה כבן 6 נישאה אמו של האיש לאדם שהתייחס אליו כבנו. לאחר מות האב טענה בתו הביולוגית שלאח החורג אין זכות לרשת אותו אך עמדתה נדחתה
ילד עלה עם אמו ארצה בתחילת שנות ה-60. כשהיה כבן שנתיים האם הכירה גבר ושנים ספורות לאחר מכן השניים נישאו והביאו לעולם שלושה ילדים. בנה של האם גדל עם ילדי הזוג והאם נפטרה כשהיה בצבא. ב-2019 נפטר אב המשפחה. אחת הבנות טענה כי לאח החורג אין זכות לרשת אותו כיוון שלא אומץ רשמית. השופטת נאוה גדיש דחתה את עמדתה וקבעה כי מאחר שהאב הוסיף את שם משפחתו לשמו של הילד, בהתאם לנהוג באותה תקופה חזקה שהוא אימץ אותו כדין.
האיש נולד בפולין ב-1961 כשזהות אביו הביולוגי לא ידועה. האם עלתה ארצה ב-1963 והכירה גבר, לו נישאה ב-1967. הם הביאו לעולם שלושה ילדים. האם נפטרה ב-1980 והילדים, כולל בנה הבכור שהיה אז בצבא, נותרו לגור עם האב.
בהמשך האב הכיר בת זוג חדשה וחי עימה במשך עשרות שנים. הוא נפטר ב-2019 ואז התעוררה מחלוקת לעניין זכאות הבן החורג לרשת אותו. שניים מהילדים הביולוגים טענו שיש לחלק את העיזבון לארבעה ולכלול את אחיהם החורג, ואילו אחת האחיות התנגדה וטענה שיש לחלק את הרכוש רק בין הילדים הביולוגים.
את התביעה הגיש הבן החורג יחד עם שניים מילדיו הביולוגים של האב. הם ביקשו להצהיר שהבן אומץ כדין על ידי האב המנוח - מה שמבסס את זכותו לרשת.
לטענתם, בין המנוח לבין התובע היו יחסי אב-בן לכל דבר ועניין. הם צירפו תמונות רבות מהן עלה הקשר המשפחתי האמיץ בין השניים, ובין היתר תמונה בה נראה האב מלווה את התובע לחופתו, חותם על הכתובה ועוד.
הם ציינו כי בשנות ה-60 של המאה הקודמת הליך אימוץ התבצע על ידי הוספת שם המשפחה של ההורה המאמץ לשמו של הילד המאומץ, כפי שנעשה במקרה זה, ודי בכך כדי לקבוע שאחיהם אומץ כדין.
האחות טענה כי האח החורג כלל לא היה חלק מהמשפחה, שהוא לא גדל איתה ועם אחיה וכי האב לא ראה בו כבנו. היא הוסיפה כי טיב הקשר כלל לא רלבנטי שכן האב לא אימץ את התובע רשמית, כך שתובע לא זכאי לרשת אותו.
אימוץ כדין
השופטת נאוה גדיש מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה הבהירה שההתייחסות בחוק הירושה לזכות לרשת היא גם לילדים ביולוגיים וגם לכאלה שאומצו כדין.
היא ציינה כי השתכנעה שאכן היה במקרה זה אימוץ בפועל של התובע על ידי המנוח, ושמהמסמכים והתמונות שצירפו התובעים עולה במפורש כי המנוח ראה בתובע כבנו לכל דבר ועניין.
היא הוסיפה כי לפי הפסיקה לא די באימוץ בפועל כדי להקנות זכויות ירושה. עם זאת לדבריה, מתיקו האישי של התובע במשרד הפנים עולה כי המנוח והאם המנוחה ביקשו לפעול כדי שהוא ייחשב כבנו של המנוח ומשרד הפנים הנחה אותם להוסיף לשמו של הילד את שם משפחתו של האב כדי שהאימוץ ייכנס לתוקף. "יש לראות בפעולה זו משום אימוץ כדין, כפי שהיה באותה עת", כתבה השופטת.
יתר על כן לדבריה, ברישומי משרד הפנים נכתב שמו של המנוח כאביו של התובע. לפיכך קבעה השופטת כי המנוח אימץ את התובע באימוץ כדין. הנתבעת חויבה בהוצאות בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אור גל-און, עו"ד עפרי קידר
- ב"כ הבת: עו"ד רונן ליבוביץ, עו"ד מילי שמרון
- ב"כ המדינה: פרקליטות מחוז תל אביב
עו"ד ארתור גורביץ
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.