בית המשפט קבע כי הרופא פגע באוטונומיה של המטופל כשלא מסר לו הסבר מפורט בדבר האפשרות לדחות את הניתוח ולא הבהיר את מלוא הסיכונים
השופט שי משה מזרחי קיבל לאחרונה חלקית תביעה של אדם שאיבד את מאור עינו היחידה כתוצאה מניתוח קטרקט. הטענה כי הרופא המנתח התרשל נדחתה אך נקבע כי עליו לפצות את התובע ב-200,000 שקל על פגיעה באוטונומיה. בפסק הדין נכתב כי מאחר שמדובר היה בניתוח אלקטיבי פרטי בעינו היחידה של המטופל ולנוכח הסיכונים הרבים היה על הרופא לספק למטופל הסבר מפורט ובפועל לא התקבלה הסכמה מדעת.
התובע סיפר שב-2006 עבר ניתוח קטרקט בעין ימין. בעקבות סיבוכים שכללו היפרדות וקרע ברשתית הוא איבד את ראייתו בעין זו.
ב-2011 הוא פנה לנתבע לאחר שחש כי ראייתו בעין השמאלית מתדרדרת. הנתבע מצא קטרקט מתקדם ומחלות נוספות של הקרנית וביצע ניתוח קטרקט. לאחר הניתוח התפתחו סיבוכים שגרמו לו לאבד כמעט לחלוטין את הראייה בעין זו.
בחוות דעת רפואית שהגיש התובע נטען כי טרם הניתוח לא סופקו על ידי הנתבע הסברים אודות גורמי הסיכון המיוחדים לניתוח במקרה זה ואופציות חלופיות. עוד כתב המומחה כי התחשבות במכלול גורמי הסיכון הייתה צריכה להוביל למסקנה כי אין לבצע את הניתוח.
התובע טען כי לנוכח מצבו הרפואי לפני הניתוח והעובדה שסבל ממחלת רקע בעיניים, ההחלטה לנתח את עין שמאל הייתה רשלנית ובלתי מוצדקת, עם נטילת סיכון גבוה מאוד תוך התעלמות מגורמי הסיכון שהתריעו באופן ברור נגד ביצוע הניתוח.
הנתבע טען מנגד כי מצבו הרפואי של התובע חייב את עריכת הניתוח, שהיה הסיכוי היחיד להציל את ראייתו בעין שמאל. לשיטתו, המשך המתנה היה רק מחריף את הסיכובים הקשים הידועים.
אחת האופציות המקובלות
השופט שי משה מזרחי מבית משפט השלום בבת ים קיבל את התביעה חלקית. הוא הבהיר כי לפי הפסיקה בית המשפט לא יקבע שהטיפול היה שגוי, במקרה של בחירת אחת האופציות הרפואיות האפשרויות והמקובלות, אף אם בחירה זו לא הביאה לתוצאה המקווה.
במקרה זה, נראה כי האופציה הניתוחית הייתה בגדר הפרקטיקה הרפואית המקובלת בהנתן הרקע הרפואי המורכב של התובע. לפיכך, לא הייתה התרשלות בהחלטה על הניתוח או בביצועו.
ואולם, מהרישומים והעדויות עולה כי לא ניתנה הסכמה מדעת לניתוח. השופט כתב בהקשר זה כי ניכר שהתובע היה תחת הרושם שהנתבע ינתח את עינו ללא סיבוכים נלווים.
כמו כן, הוכח במועד בדיקתו של התובע הממצאים לא חייבו באופן מיידי וללא דיחוי את ביצוע הניתוח כך שמדובר היה בניתוח אלקטיבי פרטי, נסיבות המטילות על הרופא חובת גילוי ברף גבוה ומחמיר.
״הרושם המתקבל הוא כי הנתבע היה כה בטוח ביכולותיו כמומחה על שיודע ויכול לבצע ניתוחים במצבים מורכבים מעין אלו עד שלא שקל בכובד ראש הראוי את חובת הגילוי הנדרשת ממנו כלפי התובע״, כתב השופט.
השופט הדגיש בהקשר זה כי החתמת המטופל על טופס ההסכמה אינה תנאי מספיק לקיומה של 'הסכמה מדעת'".
הוא סיכם כי הנתבע שלל מהתובע את זכותו היסודית והמהותית "לכתוב את סיפור חייו" ולהחליט האם הניתוח אכן עונה על שאיפותיו ואינו מסכן את עינו היחידה יתר על המידה.
הנתבע חויב לפצות את התובע ב-200,000 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 50,000 שקל והוצאות בסך 20,000 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד ל. הוכפלד מורד
- ב״כ הנתבע: עו"ד א. אלרום
עו״ד עודד בולדו
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.