חד הורית ואחותה הנכה ויתרו על ירושת אימן ולא יוכלו להתחרט

הבנות חתמו על תצהיר הסתלקות מהירושה לטובת בן הזוג של האם. בהמשך הן התחרטו אך נקבע שהן לא יכולות להתנער מחתימן משלא הוכיחו שבן הזוג הטעה או עשק אותן

שופטת בית משפט למשפחה בראשון לציון, מירה רום פלאי, דחתה לאחרונה תביעה של זוג אחיות לביטול צו הסתלקות מירושת אימן, עליו חתמו לטובת בן זוגה של האם. לדבריהן, הן לא היו מיוצגות ולא הבינו על מה חתמו ובן הזוג הטעה אותן והפר את הבטחותיו לסייע להן כלכלית. לעומת זאת בן הזוג טען שהן הבינו היטב על מה חתמו ועשו זאת מבחירה חופשית. נקבע שהן לא יכולות להתחרט כיוון שלא הוכיחו שהיו בלתי כשירות מבחינה משפטית לחתום או שהנתבע הטעה אותן, פעל בחוסר תום לב או ניצל את מצבן.

האם המנוחה נפטרה בשנת 2018 ולא הותירה אחריה צוואה. לאחר הפטירה חתמו שתי בנותיה על תצהיר הסתלקות בו ויתרו על העיזבון לטובת מי שהיה בן זוגה של האם במשך 30 שנה. בהתאם לכך ניתן צו ירושה לפיו הוא היורש היחיד.

ואולם, בתביעה שהגישו הבנות נגד בן הזוג שנה לאחר מכן הן ביקשו לבטל את תצהיר ההסתלקות. לדבריהן, הן לא היו מיוצגות ולא הבנו על מה חתמו.

עוד טענו הבנות כי הסתמכו על התחייבויות הנתבע שידאג להן כלכלית. הן ציינו כי הוא אומנם עשה זאת בחודשים הראשונים שלאחר הפטירה אך בהמשך חדל לחלוטין מלסייע להן והתנער מהבטחתו.

לטענת הבנות, הנתבע עשק אותן וניצל את מצבן השברירי שלאחר מות אימן, ולא הגיוני שהיו מסכימות לוותר על הירושה אלמלא הבטחתו לדאוג להן כלכלית. זאת, במיוחד לנוכח העובדת שאחת מהן מקבלת קצבת נכות עקב מצב רפואי והשנייה אם חד הורית שגרה בשכירות.

הנתבע טען מנגד כי התובעות הסתלקו מהירושה מרצונן, ללא כל תנאי או תמורה. לדבריו, הסיוע הכספי שהעניק להן היה מרצונו הטוב, ללא קשר להסתלקות, והוא הפסיק לסייע לתובעות לאחר שהחלו להתנכר לו.

לא דאגו להבטחה בכתב

השופטת רום פלאי דחתה את התביעה. היא הסבירה שההנחה היא כי לאדם שחתם על מסמך יש אחריות על חתימתו והוא לא יכול לטעון שלא הבין על מה חתם, אלא אם הציג ראיות חזקות לטענתו.

במקרה זה, ציינה השופטת, התובעות לא הוכיחו שהן היו נעדרות כשרות משפטית לחתום על תצהיר ההסתלקות או שחשבו שהן חותמות על מסמך אחר. להיפך, השופטת התרשמה מעדותן שמדובר בנשים ענייניות, שהמסמך נשלח לעיונן לפני החתימה ושהן יכלו להיוועץ עם עו"ד מטעמן.

כמו כן, קבעה השופטת שהתובעות לא הוכיחו שחתמו על התצהיר בעקבות הטעיה מצד הנתבע.

גם טענתן לחוסר היגיון כלכלי נדחתה. השופטת ציינה שאפילו אם היה מדובר ביחסי משפחה קרובים, הן היו צריכות לקבל ממנו הבטחה בכתב בדבר הסיוע הכלכלי ולא להסתפק בהבטחות בעל פה לכאורה.

בנוסף, השופטת קיבלה את עדות הנתבע, לפיה התובעות הסתלקו מרצונן החופשי, שהייתה אמינה יותר מעדותן של התובעות שלא ידעו להעיד במפורש איזה סיוע כלכלי הבטיח להן התובע בתמורה להסתלקות.

לפיכך נקבע כי הן חתמו על תצהיר ההסתלקות מרצונן החופשי ובמודע ואינן יכולות לחזור בהן.

התובעות חויבו בהוצאות התובע בסך 5,000 שקל.

• ב"כ התובעות: עו"ד אורן אבלה
• ב"כ הנתבע: עו"ד אורלי לוי-ברון

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין