בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את הערעור של הבעל וקבע כי האישה לא הצליחה להוכיח כוונת שיתוף בדירה, חרף השנים הרבות בהן התגוררו בה יחד
בית המשפט המחוזי בבאר שבע הפך פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד וקבע כי מלוא הזכויות בדירה בה התגוררו בני זוג נשואים במשך כ-13 שנה שייכות לבעל בלבד. נקבע כי פסיקת בית המשפט באשדוד לפיה רק 75% מהדירה שייכת לבעל אינה עושה עמו צדק.
הרקע לפרשה הוא סכסוך בין בני זוג שנישאו ב-2005, כשבמהלך 2018 חל בין השניים קרע שהוביל לניהול הליכים משפטיים ביניהם, בין היתר בנוגע לחלוקת זכויות בדירה בה התגוררו במהלך נישואיהם.
האישה (המשיבה) טענה כי מאז שהחלו לגור יחד בדירה, שניהם שילמו את המשכנתה עליה, ונשאו יחד בהוצאות ההחזקה והשיפוץ שלה. עו"ד יוסף בן דיין שייצג את האישה, טען כי הייתה כוונת שיתוף בדירה שנגזרת בין היתר מהנישואים והחיים המשותפים בדירה, כמו גם מתרומת האישה בהחזר ההלוואות שנלקחו לאורך השנים לצורך רכישת הדירה ותחזוקתה.
הבעל (המערער), באמצעות עו"ד יורם ביתן שייצג אותו, טען מנגד כי הדירה נרכשה על ידו בשנת 2000, עוד לפני שהצדדים הכירו, ומאז הוא נושא לבדו בהחזרי המשכנתה וההלוואות הנוספות שנלקחו.
עוד טען המערער, כי בין השניים התקיימה הפרדה רכושית מלאה שהמשיבה הודתה בה למעשה בהתנהגותה, שכן במסגרת התביעה לאיזון משאבים שהגישה היא לא ציינה את הרכוש שלה וביקשה לאזן רק את הרכוש שלו.
עזבה בפרוץ המשבר
השופטת גאולה לוין שכתבה את פסק הדין עמדה תחילה על כך שהמערער רכש את הדירה חמש שנים לפני הנישואין, ולכן היא אינה נכס בר איזון לעניין סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג (הקובע חלוקה שווה בתום חיי הנישואין). לפיכך יש לברר האם הייתה בין הצדדים כוונת שיתוף ספציפי ביחס לדירה.
עוד ציינה השופטת לוין, כי לצורך החלת השיתוף נדרש "דבר מה נוסף" (מעין ראיה חיצונית שמעידה על שיתוף), וכי בתי המשפט נוטים להכיר בהשקעות כספיות בדירה מצד בן הזוג הטוען לשיתוף כ"דבר מה נוסף".
עם זאת, לאחר שבחנה את מסכת הראיות קבעה השופטת לוין כי המשיבה לא הצליחה להרים את הנטל ולהוכיח קיומו של שיתוף בדירה. השופטת קבעה כי לצורך הכרה בשיתוף בדירה "אין די בעצם קיומם של חיי נישואין משותפים לאורך זמן" ויש לבחון את התנהלות המשיבה ביחס לדירה.
בהקשר לכך התרשמה השופטת כי המשיבה לכל היותר מימנה באופן עקיף את החזרי המשכנתה, ולא די בכך כל מנת לבסס כוונה לשיתוף בדירה.
היא הוסיפה כי האישה לא יכולה להחזיק את החבל בשני קצותיו, כך שמצד אחד הגישה תביעה לאיזון משאבים מבלי לכלול בה את הנכסים שצברה במהלך השנים, ומצד שני ביקשה להחיל שיתוף על הדירה. השופטת תהתה: "אם סבורה המשיבה כי בני הזוג ניהלו חיי משפחה רגילים, מדוע לא עתרה להחלת הדין הרכושי הרגיל בעניינם?".
השופטת אף מתחה ביקורת על התנהלות המשיבה אשר בפרוץ המשבר ביניהם עזבה את הדירה והפסיקה להשתתף בהוצאותיה, באופן המלמד שאינה רואה עצמה שותפה מלאה בה.
סגן הנשיאה, אב בית הדין אריאל ואגו, והשופט יעקב פרסקי הצטרפו לפסק הדין ולפיכך נקבע כי למשיבה אין זכויות בדירה.
לפסק הדין המלא בתיק עמ"ש 71094-03-22
- ב"כ המערער: עו"ד יורם ביתן
- ב"כ המשיבה: עו"ד יוסף בן דיין
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.