בנותיה של האישה טענו שמדובר בצוואה, אך בנותיו של האיש טענו שהמסמך חסר כל תוקף. בית המשפט לענייני משפחה בת"א הכריע.
השופטת איריס אילוטוביץ' סגל מבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב הכריעה בסכסוך ירושה בין בנותיו של אדם שהלך לעולמו לבין בנותיה של בת זוגו, ששנפטרה במהלך ההליך המשפטי.
ב-1994 בני הזוג ערכו מסמך בכתב ידו של המנוח, וחתמו עליו שניהם. כותרתו היתה "הסכם שותפות", ובו הוראות כיצד לחלק את עזבונם לאחר פטירתם.
ב-2016, לאחר שהמנוח נפטר, בנותיו מנישואיו הראשונים ביקשו צו ירושה בהיעדר צוואה. לעומת זאת, בת זוגו הגישה באמצעות בנותיה שהיו אפוטרופסות שלה בקשה לצו קיום צוואה, בהתייחס לאותו "הסכם שותפות".
בנותיו של האיש התנגדו, והעניין עבר מרשם הירושות לבית המשפט. במהלך ההליך הלכה לעולמה בת הזוג. בנותיה נותרו "המבקשות" בהליך, ובנותיו של האיש היו "המתנגדות" לצוואה.
עיקר המחלוקת נגעה לחשבון בנק משותף של המנוחים ובו כ-1.7 מיליון שקל.
המבקשות טענו כי המנוח הגיע למערכת היחסים עם אמן כשהוא חסר כל. לטענתן, אף שהמסמך הוכתר בכותרת "הסכם שותפות", למעשה מדובר בצוואה לכל דבר שכן מתוכנו ברור שמדובר בהוראת ציווי לאחר המוות. לשיטתן יש לתת את הדעת למהות המסמך ולתוכנו ולא לפגמים הצורניים והעובדה שלא הוגדר כ"צוואה".
בנותיו של המנוח טענו מנגד כי המסמך אינו עומד בדרישות חוק הירושה. אין בו שמות מלאים, מספרי תעודות זהות, הוא לא מזכיר את המילה צוואה, והוא גם חסר כל תוקף – בשל האיסור בחוק על עריכת הסכמים שנוגעים לירושה עתידית. עוד הן טענו כי אביהן מעולם לא סיפר להן שערך צוואה כלשהי.
בחרו להתעלם
ואכן, השופטת אילוטוביץ' התרשמה שהמנוחים לא התכוונו לערוך צוואה, וקבעה כי ההסכם שערכו מנוגד לדין. בהקשר זה השופטת הבהירה כי אדם יכול לקבוע דרכי חלוקת רכוש אחרי המוות אך ורק באמצעות צוואה.
תוך כדי ההליך המשפטי התגלה כי למנוחה היתה צוואה שערכה ב-1985, אותה בנותיה הסתירו תחילה מבית המשפט. מכאן התברר כי המנוחה, שהיתה אשת עסקים, "ידעה גם ידעה" כיצד לערוך צוואה כמו שצריך, דבר שהשליך גם הוא על משמעות המסמך מ-1994.
"הספק ביחס לטענתן מקבל משנה תוקף נוכח העובדה כי הצוואה אותה ערכה המנוחה בשנת 1985 המבקשות פשוט בחרו להתעלם! כך ממש! ולא רק זאת, אף כאשר פנו אליהן המתנגדות לאחר פטירת המנוח ושאלו אותן בנושא השיבו המתנגדות את פניהן ריקן", כתבה השופטת.
בעניין זה היא הבהירה כי הדבר מעיד על חוסר "תום לב רבתי" של המבקשות, והזכירה כי הסתרת צוואה בכוונה להונות היא עבירה פלילית.
בנוסף, בניגוד לטענת המבקשות, התברר שהמנוח ירש כחצי מיליון דולר מדוד שלו והכניס את הכסף לחשבון המשותף, כך שרוב הכספים בחשבון היו שלו.
בסיכומו של דבר השופטת קבעה כי "בכל חומר העדויות והראיות שהובא לפתחו של בית המשפט לא נמצאה ולו ראיה ישירה אחת, אשר יהא בה כדי ללמד כי המנוחים אכן התכוונו לערוך צוואה משותפת".
לפיכך ההתנגדות לקיום הצוואה התקבלה, וניתן צו ירושה למנוח. לנוכח התנהלות המבקשות, הן חויבו בהוצאות משפט בסך 80,000 שקל, מהן 10,000 שקל לאוצר המדינה.
- ב"כ המבקשות: עו"ד קראוס
- ב"כ המתנגדות: עו"ד יעקב טובי
עו"ד ראובן גוברין
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.