מלבד עניין המעלית התקבלו טענות התובעת על כך שהמועד למסירת דירתה חלף מזמן, ושבינתיים עובדי היזמית ישנים ומבשלים בדירה. הפיצוי: 318 אלף שקל
פיצוי גבוה נפסק לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב לדיירת שעדיין ממתינה לקבל בחזרה את דירתה מיזמית התמ"א שמבצעת בבניין שלה עבודות חיזוק. בין היתר סיפרה התובעת שבניגוד לקבוע במפרט הקימה היזמית מעלית הפולשת לדירתה, וכי עובדיה משתמשים בנכס אותו רכשה במיטב כספה כאילו היה שלהם. השופט גד מינא פסק לה פיצוי.
התובעת, אם חד הורית, רכשה בשלהי 2017 את דירתה שבקומה הראשונה של בניין ברחוב בר יהודה בבת ים. עוד קודם לרכישה חתמה הנתבעת, יזמית נדל"ן, על הסכם מול כלל הדיירים לביצוע עבודות תמ"א 38 לחיזוק ושדרוג המבנה. התובעת נכנסה בנעלי בעלי הדירה הקודמים לעניין ההסכם.
העבודות בדירת התובעת החלו ביוני 2021, אלא שנכון לכתיבת שורות אלה – הן טרם הסתיימו. בעלת הדירה החליטה שהיא לא ממתינה יותר והגישה לבית המשפט את התביעה, בה טענה להפרות רבות מצד היזמית. בין היתר סיפרה האישה שאחרי תחילת העבודות היא גילתה שמתוכנן להקים מעלית הפולשת לתוך דירתה, בניגוד להסכם התמ"א הקובע שהמעלית תעבור בחלל המדרגות.
עוד טענה הדיירת, שבניגוד להסכם שקובע כי תסופק לה חניה איכותית מאבן משתלבת עם מחסום חשמלי, בפועל סופקה לה חניה רובוטית באיכות ירודה. היא הוסיפה כי על רקע האיחור הניכר במסירת דירתה, עובדי היזמית מתחילים "להרגיש אצלה בבית" והם מבשלים ולנים שם. בסופו של יום דרשה בעלת הדירה פיצוי של 923,588 שקל בגין ההפרות השונות.
מנגד טענה היזמית כי התובעת לא התקשרה מולה בהסכם התמ"א, אלא נכנסה בנעלי בעלי הדירה הקודמים ומשכך היא מושתקת מלטעון נגדו. ספציפית בסוגיית המעלית נטען שהוסכם עם הבעלים הקודמים על מתן פיצוי בדמות הגדלת שטח המרפסת, על חשבון גריעת שטח הדירה כתוצאה מתכנון המעלית.
הפיצוי עשוי לגדול
השופט מינא קיבל את דרישת בעלת הדירה לפיצוי בשל האיחור במסירה. בהקשר לכך הוא מצא שעובדי היזמית אכן עושים שימוש פסול בדירה. "מהראיות עולה שפועלי הנתבעת השתמשו בדירת הנתבעת ולנו בה. כך למשל, ניתן לראות את המזרנים בתכתובות הוואטסאפ בין התובעת לבין נציג הנתבעת. כמו כן, התובעת צירפה תמונות מהדירה בהן רואים באופן ברור שפועלי הנתבעת עושים שימוש בדירה שלא לצורכי עבודה (מבשלים בדירה וישנים בה)", כתב.
בשל האיחור במסירה נקבע שהיזמית תשלם לתובעת 127,500 שקל, ותוסיף לשלם לה 3,600 שקל מדי חודש עד למסירה הסופית. כמו כן קבע השופט שהיזמית תשלם לבעלת הדירה 2,379 שקל עבור חשבונות המים והחשמל בדירה, ותוסיף לשלם עבור הצריכה כל עוד הנכס בחזקתה.
אשר לעניין המעלית קבע השופט שעצם הסכמת בעלי הדירה הקודמים למיקום המעלית אינה מחליפה את חובת היזמית לפצות בהתאם להסכם התמ"א בשל גריעת שטח הדירה, בגודל 2.5 מ"ר. בחשבון של 21,000 שקל למטר, נקבע שעל היזמית לפצות את התובעת ב-52,500 שקל.
גם בסוגיית החניה קיבל השופט את עמדת בעלת הדירה, ופסק לטובתה 57,000 שקל בשל ירידת הערך המגולמת בחניה שסופקה בפועל.
לסיום קבע השופט שהיזמית תוסיף ותשלם לבעלת הדירה 10,000 שקל עבור עוגמת הנפש שנגרמה לה.
בסך הכול נפסקו לתובעת רבע מיליון שקל עבור ההפרות השונות מצד היזמית, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 68,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד תומר חנגלי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד לידור שלוש ועו"ד מיכאל ויטן
עו"ד משה ימין
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.