בית משפט השלום בבאר שבע דן באחרונה בשתי תביעות הדדיות: תביעת שוכר שטען להפרת חוזה מצד הבעלים, ותביעה נגדית של הבעלים מאותה סיבה. כל אחת מהתביעות נמצאה צודקת בחלקה, אך המפסיד העיקרי הוא הבעלים.
בפברואר 2012 בעל אולם השמחות "אולימפיה אירועים" שבשדרות השכיר את האולם וכל הציוד שהיה בו תמורת 30 אלף שקל לחודש. מטרת השכירות הייתה שהשוכר יפעיל את האולם בכפוף לקבלת ההיתרים והרישיונות הדרושים.
ואולם הסתבר ששנה לפני החתימה נציג משרד הבריאות קבע כי לאולם לא יינתן רישיון עסק עד שתותקן מבואה סניטרית בשירותי העובדים.
השוכר הפעיל את אולם האירועים במשך שנה, עד שהצטרך להוציא כסף מכיסו עקב פציעה של אחד האורחים, ואז גילה את העובדות שצוינו לעיל, שלא הובאו לידיעתו בחוזה או במשא ומתן לפני החתימה עליו, ומכאן תביעתו.
לפי השוכר, המשכיר הפר את החוזה באופן יסודי כשהטיל עליו בחוזה את האחריות להשיג את כל הרישיונות וההיתרים הנדרשים לניהול העסק, אף שידע שללא בניית המבואה לא יתקבל אישור משרד הבריאות ולפיכך גם לא היתר או רישיון עסק.
השוכר ציין כי בסעיף אחר בחוזה, המשכיר נטל על עצמו אחריות "לקבל אישור מבחינת ייעוד המקום לאולם אירועים לרבות אישור משרד הבריאות, מכבי אש וכל דרישת בינוי לצורך המצאת רישיון העסק בתחילת השכירות". בנוסף, המשכיר השתמש במשרדי האולם ובשירותיו, ומעולם לא שילם דמי שימוש בעבורם.
"המוניטין נפגע"
המשכיר מצדו הגיש תביעה נגדית ובה טען כי השוכר הוא זה שהפר את החוזה באופן יסודי, כשלא שילם לו דמי שכירות משגילה את הדברים, בחלוף כשנה מהחתימה. בתביעתו המשכיר העלה טענות נוספות שלא התקבלו, ביניהן פגיעה במוניטין, ירידת דמי השכירות ועוד. בסך הכל הוא תבע מהשוכר כ-400 אלף שקל.
להגנתו ניסה המשכיר להיצמד לטקסט החוזה וטען שהוא מחייב אותו לדאוג רק לאישורים של "ייעוד העסק ואכלוסו ולא לשום דבר אחר". בנוסף הוא טען שקיבל את כל האישורים "למעט זה של משרד הבריאות".
השופטת מיכל וולפסון לא התרשמה מדבריו של המשכיר, והדגישה כי פרשנות כזו של הטקסט אינה מתיישבת עם מטרת השכירות, שהיא מעיקרי החוזה. בנוסף השופטת הסבירה כי סדר ההתנהלות הנכון היה שבעל האולם יתקן את הנדרש לפני השכרתו, שכן אם כבר נצמדים לטקסט בחוזה הנכס מוצג ככזה שיכול לקבל רישיון עסק כי הוא עומד בתנאים.
עם זאת, השופטת הסכימה כי היה על השוכר לשלם דמי השכירות עד למועד הגשת התביעה – כשלושה חודשים לאחר שנטש את האולם והפסיק לשלם דמי שכירות. זו הייתה הטענה היחידה של המשכיר שהתקבלה ונפסקו לו דמי שכירות בגובה 90 אלף שקל ועוד 12 אלף שקל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
במקביל השופטת קבעה כי המשכיר התנהל בחוסר תום לב במשא ומתן ואף הפר את החוזה באופן יסודי, ולפיכך פסקה לשוכר פיצויים מוסכמים, שלפי החוזה עמדו על רבע מיליון שקל ועוד 48 אלף שקל בגין דמי שימוש המשכיר במושכר, בתוספת 20 אלף שקל הוצאות משפט. בסך הכל, לאחר קיזוז דמי השכירות, על המשכיר לשלם לשוכר 325 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אריק נצר ואח'
- ב"כ הנתבע: עו"ד אסף רז ואח'
עו"ד יואב סתיו
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.