תביעת הפינוי נדחתה לאחר שבית המשפט התרשם כי השוכרים מילאו אחר כל התחייבויותיהם בהסכם. מעבר לזה השופט העיר כי דרישת הבעלים לערבות בנקאית של 40 אלף שקל אינה חוקית.
בית משפט השלום בתל-אביב דחה לאחרונה תביעת פינוי שהגיש בעל בית במושב אשבול בטענה שהשוכרים הפרו את הסכם השכירות בין היתר משום שלא ביטחו את הבית, לא הסכימו להכניס בעלי מקצוע, הטרידו אותו ולא מסרו ערבות בסכום שדרש. השופט עמית יריב התרשם כי השוכרים מילאו אחר כל התחייבויותיהם, ומעבר לזה העיר כי דרישה לערבות של 40 אלף שקל מנוגדת לחוק השכירות שקובע כי סכום הערבות מוגבל לשלושה חודשי שכירות או שליש מדמי השכירות עבור תקופת החוזה – לפי הנמוך מבין השניים.
בני זוג שחתמו ב-2018 על הסכם שכירות לשנתיים קיבלו ביולי האחרון הודעה מבעל הבית על הפרת ההסכם, בין היתר בטענה שלא העבירו לו ערבויות ולא ביטחו את הבית.
כשבועיים לאחר מכן, משלא תיקנו את ההפרות לשיטתו, הוא הודיע לשוכרים על ביטול ההסכם ודרש מהם להתפנות בתוך שבועיים, וכשלא עזבו הגיש נגדם תביעת פינוי.
בתביעה נטען כי השוכרים הפרו את הסכם השכירות ואת חוק השכירות בדרכים רבות, ובכלל זה סירבו לאפשר לבעל מקצוע לתקן ליקויים, לא ערכו ביטוח מבנה, הפיצו עליו לשון הרע והטרידו אותו עד שנאלץ להגיש נגד הבעל תלונה במשטרה. מעבר לכך, הם לא סיפקו לו את כל הבטחונות שדרש.
השוכרים טענו לעומת זאת כי התובע מעולם לא אמר להם משהו על הביטחונות ועל כל פנים, הם סיפקו לו את כולם. בהקשר זה הם הפנו להודעה שבה דרש התובע סחורה שתבטיח שימציאו לו ערבות בנקאית של 40 אלף שקל. לטענתם הם פעלו בהתאם, העבירו לו 1,402 כיפות בשווי 70 אלף שקל ובהמשך שלחו לו הודעה שימסרו את הערבות ברגע שיקבלו את הסחורה חזרה. בתוך כך הם הדגישו כי סכום הערבות שנדרש גבוה בהרבה מהמותר בחוק.
עוד הם ציינו כי לא הערימו קשיים על בעלי המקצוע, נהפוך הוא. אך לא כל הליקויים טופלו והם נאלצו לממן תיקונים על חשבונם כשלמרות הנזק הכספי שנגרם להם הקפידו לשלם את דמי השכירות המלאים.
חריגה משמעותית
השופט עמית יריב דחה את טענותיו של התובע אחת לאחת. בראש ובראשונה התייחס השופט לסוגיית הבטחונות וקבע כי השוכרים הוכיחו שמילאו אחר התחייבויותיהם אפילו שהערבות חרגה משמעותית מהיקף הביטחונות המותר.
בהקשר זה השופט הבהיר כי החוק קובע שהמקסימום שיכול משכיר לדרוש הוא דמי שכירות של שלושה חודשים או שליש מתקופת השכירות – לפי הנמוך מבין השניים.
באשר לביטוח, השוכרים הציגו פוליסה שנכנסה לתוקף לפני ההודעה על ביטול ההסכם, כך שגם אם לא ביטחו את הדירה מיד לאחר שנכנסו הם תיקנו את ההפרה ולכן אין עילה לביטול הסכם השכירות בשל כך.
בעניין בעלי המקצוע, השופט קבע כי מלבד העובדה שעילה זו לא צוינה בהודעת הביטול, ההתכתבויות בין הצדדים מעידות שהשוכרים שיתפו פעולה ואין כל ראיה שסירבו להכניס מישהו הביתה.
לבסוף השופט קבע כי טענות להטרדה והוצאת דיבה לא נחשבות להפרת הסכם שכירות והתובע יכול פשוט להגיש תביעת לשון הרע.
בסיכומו של עניין השופט קבע שלא הוכחה עילה לפינוי השוכרים והתובע חויב בהוצאות של 7,500 שקל.
עו"ד רונן (רון) פרץ
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.