השוכר – שנמצא בעיצומו של חוזה שכירות – הגיש בקשה לפנות מיידית את בעל הדירה ולהחזיר לו את החזקה על הדירה. בית המשפט קיבל את בקשתו, והבהיר שיש לאפשר לו להיות בדירה עד לבירור המחלוקות.
השופט אודי הקר מבית משפט הלשום בתל-אביב קיבל בשבוע שעבר את בקשתו של אזרח גרמניה השוכר דירה בתל-אביב, והורה לבעל הדירה להחזיר לו אותה עד תום תקופת השכירות.
השוכר בעל הדירה חתמו בשנה שעברה על הסכם שכירות, מאוקטובר 2017 עד אוקטובר 2018, תמורת 9,500 שקל לחודש.
המבקש טען כי בסוף חודש מרץ, כשיצא לחו"ל למשך ארבעה ימים, בעל הדירה פרץ לדירתו, החליף את המנעולים ומנע ממנו להיכנס אליה כשחזר, וזאת על אף שכבר שילם את השכירות למשך כל התקופה.
עוד הוא טען כי בעל הדירה חתם על אישור שלפיו קיבל את כל הכספים (כ-133,000 שקל), אולם האישור המקורי היה בדירה והמשיב העלים אותו כשפרץ אליה.
בבקשתו, פירט המבקש את התשלומים השונים ששילם, כולל תשלום אחרון של 75,000 שקל ששילם לפני שטס.
המבקש הציג עותק של אותו אישור, וכן אישורים על המרת מטבע בסכום כולל של 72,300 שקל, שלטענתו נעשתה לצורך תשלום חלק מהשכירות.
בעל הדירה – המשיב בהליך – טען כי המבקש חייב לו דמי שכירות, ומשקר בבית המשפט. לגרסתו, המבקש שילם לו רק 19,000 שקל במועד חתימת ההסכם, 20,000 שקל ששולמו כפיקדון שמומש על ידו, וסכום נוסף של 2,500 יורו ששילם לאחר שהמשיב הפציר בו שוב ושוב.
לטענתו, עותק האישור כביכול שהציג המבקש הוא מסמך מזויף, שמעולם לא נחתם על ידו. עוד הוא טען בין היתר כי המבקש ניתק איתו קשר ואמר לו לחפש דייר חדש, ולמעשה עזב את הארץ ונעלם.
לשמור על סטטוס קוו
בקשתו של המבקש הייתה מה שנקרא "תביעה פוססורית" (מלשון "החזקה" באנגלית), המתבססת על סעיף בחוק המקרקעין המאפשר לסלק את מי שאינו מחזיק במקרקעין כדין – במקרה זה המשיב, שהוא אמנם בעל הדירה אך אין לו זכות להחזיק בה עד תום תקופת השכירות.
תביעה שכזו, כפי שהסביר השופט הקר, נועדה להשיב את המצב לקדמותו – להחזיר את הטטוס קוו – עד להכרעה מהותית בסכסוך.
לגופו של עניין, השופט הקר הבהיר כי די בטיעונים שבהיבט הפוססורי – שלפיהם יש לכבד את החוזה ולהחזיר למבקש את החזקה על הדירה – על מנת לקבל את הבקשה.
כלומר, השופט לא נכנס לבירור הטענות בנוגע לתשלום או אי תשלום השכירות, אלא קבע כי "עד שיסתיים בירור המחלוקת בין הצדדים יש להשיב את המצב לקדמותו ואין לאפשר למשיב, שנקט בפעולה כוחנית לסילוק ידו של המבקש מהדירה כדי להקים לו זכות להחזיק בדירה בתקופת הביניים עד לבירור ההליך העיקרי".
הושפט הוסיף כי טענת הנטישה הועלתה על ידי המשיב באופן סתמי, ובכל מקרה חסרת משמעות, שכן עזיבתו של המבקש את הדירה לארבעה ימים בוודאי שאינה נחשבת נטישת המקרקעין, מה גם שכל חפציו נותרו בדירה.
בתוך כך השופט הבהיר שאם המשיב סבר שישנו חוב שכירות, הרי שהדבר מהווה עילה אפשרית להגשת תביעה לפינוי או לשתלום החוב, אך לא לחסימת גישתו של המבקש לדירה. לפי השופט, כל עוד לא תוכרע תביעה שכזו מצד המשיב, החזקה תישאר בידי המבקש, עד לתום תקופת חוזה השכירות.
בסיכומו של דבר, השופט הורה למשיב לפנות את הדירה מחפציו ולהחזיר את החזקה בדירה למבקש.
- ב"כ המבקש: עורך דין דיני מקרקעין תומר יוסף
- ב"כ המשיב: עו"ד אסף ויצמן
עו"ד אנוש וקסמן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.