סכסוך בין שני בעלי משקים במושב שחר הגיע לבית המשפט. התובע טען כי החליף חלקה עם שכניו כדי לטעת פרדס לימונים. הם טענו שההסכם היה רק ל-10 שנים אך התביעה התקבלה
השופט עידו כפכפי קיבל לאחרונה תביעה שהגיש חבר מושב שחר נגד שכניו. התובע טען שהוא והנתבעים החליפו את חלקות ב' של המשקים שלהם לצמיתות. הנתבעים טענו מנגד שלתובע ניתנה זכות לעבד את חלקתם לתקופה קצובה בלבד. השופט העדיף את גרסת התובע, שהציג מסמך עליו חתמה הנתבעת בעבר ובו אישרה את ההחלפה.
התובע סיפר שהוא בעל הזכויות באחד המשקים במושב, אותו רכש ב-1991. הנתבעים הם חברים ותיקים במושב ובעלי הזכויות במשק הסמוך (עד להעברת הזכויות במשק לבתם ביולי 2011). סמוך לשני המשקים וצמוד למשק השכנים מדרום קיימת חלקה ששימשה במקור את משק הנתבעים ממועד הקמת המושב. זו החלקה מושא התביעה.
לדברי התובע, למשק שלו הוקצתה חלקה ב' בעלת שטח דומה, הנמצאת מצפון לבתי המשק ומרוחקת משני המשקים (חלקה ב' במושבים היא חלקה המיועדת לעיבוד חקלאי). הוא ציין שכעשרים שנה בטרם הגשת התביעה התקשר בהסכם עם הנתבעים להחלפת החלקות לצמיתות ושילם להם 52,000 שקל. הוא הוסיף שבמשך השנים כיבדו הצדדים את ההסכם של חילופי השטחים.
לדבריו, לאחר שהחליף את החלקות פנה לשכנה נוספת ושכר ממנה את החלקה שלה לתקופה ארוכה של 20 שנה עם אופציה ל-5 שנים נוספות. בשנת 2004, לאחר שכבר היו בחזקתו 52 דונמים, הוא נטע פרדס לימונים.
התובע ציין שב-2012 הוא גילה שאין בחזקתו את ההסכם המקורי להחלפת החלקות ונערך מסמך שתיעד את ההסכמה המקורית של הצדדים, עליו חתמה הנתבעת.
הנתבעים טענו כי החלקה נמסרה לשימוש התובע תמורת דמי שכירות לתקופה מוגבלת ומעולם לא הוסכם על החלפת החלקות לצמיתות.
באשר למסמך החלפת החלקות הם טענו כי לא ברור מי חתם עליו ובאילו נסיבות. לשיטתם, התובע עיבד את החלקה תמורת 25,000 שקל ששילם עבור דמי שכירות לתקופה של 10 שנים, ולאחר שעקר את עצי הלימון הסתיימה השכירות והחלקה חזרה למשק שלהם.
התובע השיב שאין זה סביר שהיה מסכים לטעת פרדס לימונים אם הייתה לו הסכמה רק לשכירות של עשר שנים, שכן מטע לימון נהוג לטעת לשנים ארוכות ואחרת זה לא משתלם כלכלית.
ידעה והבינה
השופט עידו כפכפי מבית משפט השלום באשקלון ציין שגרסת התובע הייתה יציבה לכל אורך הדרך ולא נסתרה. הוא הוסיף כי עצם קיומו של המסמך מ-2012 מחזקת את גרסת התובע באופן משמעותי, ומעידה על ההתחייבות הקודמת משנת 2003 לערך, להחלפת השטחים.
השופט ציין שהנתבעת לא נתנה כל הסבר סביר לחתימתה על מסמך זה ועל כך שלא רק חתמה, אלא אף הוסיפה את שמו של בעלה על המסמך.
לדבריו, חזקה על הנתבעת כי כשחתמה על המסמך ידעה והבינה את מהות ההצהרה. בנסיבות אלה אין לקבל את גרסת הנתבעים כי ההסכמות היו אחרות.
עוד כתב השופט כי טעמי הגינות מצדיקים את קבלת התביעה. התובע הבהיר שכשבוצעה ההחלפה הנתבעים היו אדישים למיקום חלקה ב' ואילו עבורו יש משמעות רבה לקרבה בין החלקה למשק, לאור רצונו לטעת מטע.
השופט הוציא צו הצהרתי לפיו החלקה מוצמדת למשק התובע ומהווה חלק מהנחלה.
הנתבעים חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד תמיר יחיא
- ב"כ הנתבעים 1-4: עו"ד עמרי אלירז
- ב"כ המושב: לא צוין
עו״ד אירם גל
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.