קבלן תמ"א 38 ובעלת דירה שלא הסכימה לתוואי השיפוץ הסתכסכו קשות. הסכסוך עלה מדרגה כשהיא שלחה לו ולארבעה אנשים נוספים מכתב עמוס עלבונות, ביניהם שהקבלן הוא "עבריין בניה מדופלם".
שלל טענות ההגנה שהעלתה בעלת דירה שנתבעה על ידי קבלן תמ"א 38 בתביעת לשון הרע, נדחו באחרונה על ידי השופט אביים ברקאי מבית משפט השלום בתל אביב. השופט התרשם שלשון המכתבים שהפיצה נגד הקבלן השמיצו אותו ופגעו בו, והיא חויבה בפיצויים בסך 50 אלף שקל, כולל שכ"ט עו"ד.
הכל התחיל ברצונם של בעלי דירות בבניין תל אביבי לשפץ אותו במסגרת תמ"א 38.
לפני מספר שנים, לאחר שהדיירים התקשרו עם קבלן לצורך ביצוע הפרויקט והוא הגיש להם תוכנית ראשונית, אחת מבעלות הדירה בבניין התנגדה למתווה השיפוץ, מה שהתניע סכסוך מר, במסגרתו היא הגישה שורה של תלונות והתנגדויות לרשויות המקומיות.
הקבלן והדיירת נכנסו לסחרור של הליכים משפטיים בערכאות שונות, החל מהוועדה המקומית לתכנון ובניה וכלה בבתי המשפט. לאחר דיונים רבים נחתם ביניהם הסכם פשרה, שלפיו הדיירת תסכים למתווה השיפוץ ותסיר את התנגדויותיה, והקבלן מצדו יצמיד את חצר הבניין לדירתה.
אך הפשרה לא הביאה עמה את השלום המיוחל והצדדים המשיכו לריב, מה שהוביל את הדיירת לכתוב 2 מכתבים העוסקים באופיו של הקבלן ובחששותיה מפניו. מכתבים אלה נשלחו לקבלן עצמו ולארבעה אנשים נוספים – שני ילדיה, דיירת נוספת בבניין ומזכירתו של הקבלן.
במרץ 2015 היא נתבעה על ידי הקבלן בעקבות תוכן המכתבים בתביעת לשון הרע על סך של חצי מיליון שקל, בה טען שהדיירת הוציאה דיבתו רעה.
הקבלן הציג את המכתבים שבהם הוא צויר בשלל תיאורים קשים, כמו עבריין, גנב, רמאי, ואפילו אדם שמסוגל לרצוח ולבצע "מעשי עוקץ".
חשה מאוימת
הנתבעת טענה בתגובה שהקבלן איים על חייה וכי היא שלחה את המכתבים כדי שידעו מה קרה לה אם יממש את איומיו. בהמשך היא העלתה טענות רבות להגנתה וביניהן – כי פרסמה את הדברים בתום לב, כי מדובר בהבעת דעה לגיטימית, כי יש אמת בפרסומים ועוד.
לאחר שמיעת עדויות הצדדים וקריאת מכתבי הנתבעת, שצוטטו בהרחבה בפסק הדין, השופט ברקאי הגיע למסקנה כי יש לדחות את כל טענות הנתבעת.
השופט תמה על טענת הנתבעת כי חשה מאוימת, שכן איזה אדם שמרגיש מאוים שולח למאיים מכתבים רווי עלבונות והכפשות? "מדובר במכתב כוחני אשר משתמע ממנו איום דווקא על התובע ולא על הנתבעת", כתב.
בהמשך, הנתבעת העידה על עצמה כי היא אדם משכיל ושקול אשר אינו פועל באימפולסיביות. משום כך, הסביר השופט, הנתבעת אינה יכולה לטעון שפרסמה את הדברים "בתום לב" שכן הם לא פורסמו ב"עידנא דריתחא" אלא לאחר מחשבה שקולה, על רקע הסכסוך המתמשך, ותוך פגיעה בשמו הטוב של התובע.
השופט המשיך ופסל את טענות ההגנה הנוספות של הנתבעת בזו אחר זו, תוך מתן הסברים מפורטים.
לסיום, ולאחר שהתייחס להיקף הפרסום (2 מכתבים שנשלחו ל-5 אנשים כולל התובע), לחומרתו, לעובדה שנעשה בכתב ולמסגרתו – השופט חייב את הנתבעת בפיצוי בסך של 50 אלף שקל, כולל שכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובע: עו"ד נזיקין, אבי אברמוביץ' ; עו"ד קארן בכור
- ב"כ הנתבעת: לא צויין
* עו"ד אילן גולדנברג מייצג בתביעות לשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.