לנוכח השינויים שחלו במערכת הבידוק הביטחוני, שעשויים להפחית את ההפליה, בג"ץ מחק את עתירת האגודה לזכויות האזרח. בג"ץ נמנע מלדון בשאלת ההפליה העקרונית, אך הבהיר: שערינו פתוחים במקרה הצורך.
בשנת 2007 הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה לבג"ץ נגד רשות שדות התעופה, השב"כ ומשרד התחבורה. העתירה התמקדה בנהלי הבידוק הביטחוני של אזרחים ישראלים בנמלי התעופה בישראל. טענתה העיקרית הייתה כי האזרחים הערבים עוברים בדיקות מחמירות יותר מהאזרחים היהודים. לשיטתה, השימוש בקריטריון הלאום כבסיס לקביעת חומרת הבידוק הוא פסול.
שוקל להגיש עתירה?
פנה ל- עו"ד חוקתי ומנהלי
במסגרת ההליכים התברר כי כבר ב-2006 החלה המדינה להנהיג שינויים במערך הבידוק הביטחוני של אזרחים ישראלים בנתב"ג, במטרה להגביר את השוויון. לשם כך פותחה מערכת טכנולוגית חדישה (HBS – Hold Baggage Screening), המאפשרת לבדוק את "כבודת הבטן" של הנוסעים באזור נפרד, ללא צורך בנוכחות הנוסע.
לאורך השנים נדונה העתירה מול הרכבים שונים. מדי כמה זמן דיווחו המשיבים על ההתקדמות והקשיים בהפעלת המערכת החדשה.
באמצע 2014 הודיעו המשיבים כי המערכת החלה לפעול בטרמינל 3, ובהמשך תופעל גם במקומות נוספים.
המשיבים טענו כי יש למחוק את העתירה לנוכח התפתחויות אלה. לדבריהם, הטענות הנוגעות לנהלי הבידוק שהונהגו בעת הגשת העתירה אינן אקטואליות יותר, תוך שהתחייבו להמשיך לפתח פתרונות שיצמצמו את הפגיעה באזרחים הערבים.
העותרת דבקה בעמדתה כי מדובר בשאלה עקרונית, וטענה, בין היתר, כי בעיית ההבחנה על בסיס הלאום לא תיפתר גם אם ייושמו כל השינויים בתהליכי הבידוק. לדבריה, אף המשיבים מודים כי השינויים הטכנולוגיים לא יביאו להאחדה של נהלי הבידוק, ולכל היותר יקטינו את מידת אי הנוחות שחווים אזרחים ערבים בנמלי התעופה.
העותרת העלתה השגות גם לגבי מערכת ה-HBS. לשיטתה, לא ברור מהם הקריטריונים שלפיהם מחליטים אם יש צורך בחיפוש ידני.
בנוסף נטען כי לא ניתן שום מענה לצורות בידוק שבהם עדיין מופלים אזרחים ערבים לרעה, כמו בדיקת כבודת היד של הנוסעים.
לא שקטה על שמריה
הנשיא (בדימוס) אשר גרוניס, הנשיאה מרים נאור, והמשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין מחקו את העתירה. לאור מידע חסוי שהובא בפניהם, ועל רקע מכלול ההתפתחויות שאירעו במהלך השנים, הם החליטו שהעתירה מיצתה את עצמה.
השופטים התרשמו כי המשיבים צעדו כברת דרך לא מבוטלת להגברת השוויון בהליכי הבידוק. טענות העותרת בכל הקשור לנהלי הבידוק שהונהגו טרם הפעלת מערכת ה-HBS כבר לא רלוונטיות להיום, קבעו השופטים, והסכימו שמוקדם להעריך את השפעתם של השינויים הטכנולוגיים על מידת הפגיעה הכרוכה בתהליכי הבידוק.
השופטים הדגישו את העובדה שהמדינה לא שקטה על שמריה. להפך – המשיבים הכירו באחריותם לקדם את הטיפול בסוגיה, והביעו כוונה ליזום שינויים נוספים, ולכן יש לאפשר להן להשלים את מלאכתן, בטרם העמדת השאלות העקרוניות לביקורת שיפוטית.
"מציאת האיזון הראוי בין הצורך בביטחון בתעופה ובתפקוד סביר של נמלי התעופה, לבין שמירה על זכויות הפרט, היא משימה קשה מאין כמותה", כתבו השופטים בפסק הדין, והבהירו כי בשלב זה הם אינם מכריעים בשאלה העקרונית שהובעה בעתירה.
אם בעתיד תתרשם העותרת כי ההבחנה בין אזרחים ישראלים בשדה התעופה נמשכת, שערי בית המשפט פתוחים בפניה, הוסיפו השופטים.
לנוכח תרומתה של העתירה לקידום השינויים בתחום הבידוק הביטחוני בנמלי התעופה, הוחלט כי המשיבים יישאו בהוצאות בסך 30,000 שקל.
* עו"ד גיא צברי עוסק במשפט חוקתי ומנהלי.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.