שני ילדים שנחטפו מניו זילנד יחזרו הביתה

אם הילדים, ישראלית שנישאה לאזרח ניו זילנד, הגיעה עמם לארץ ללא ידיעת האב. בהליך לפי אמנת האג היא טענה שהאב אלים ושהבן הגדול עבר פגיעה מינית אך בית המשפט הורה על החזרתם

השופטת שלי אייזנברג קיבלה לאחרונה תביעה לפי חוק אמנת האג להחזרת ילדים חטופים שהגיש אב לשני ילדים בני 12 ו-5.5. הילדים נולדו בניו זילנד וגרו שם מאז לידתם. בחודש מאי השנה האם, אזרחית ישראלית, הגיעה עמם לארץ ולא שבה. טענותיה כי הילדים חשופים לסכנה אם יושבו לניו זילנד נדחו והשופטת קבעה כי מדובר בטענות שיש לברר במסגרת הליך המשמורת שם.  

בתביעה לפי חוק אמנת האג להשבת ילדים חטופים דרש האב להורות על השבת ילדיו למקום המגורים הקבוע שלהם בניו זילנד.

האב סיפר שהוא אזרח ותושב ניו זילנד מאז לידתו. האם אזרחית ישראלית שעברה לגור בניו זילנד לפני כ-18 שנה. הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית במשך 17 שנה, עד 2017 ונולדו להם שני ילדים (בן 12 ובת 5.5).

הוא הוסיף כי פסק דין של בית המשפט למשפחה בניו זילנד מפברואר 2019 עיגן את הסכמת הצדדים למשמורת משותפת וחלוקת זמני שהות.

במאי 2020 האם הגיעה עם הילדים לישראל ללא ידיעתו. מאז ועד היום הם גרים בבית אמה בארץ.

האב טען כי האם גרמה במעשה חד צדדי לניתוח מוחלט בינו לבין ילדיו, עקרה אותם מסביבתם וגרמה להפרה של זכויות המשמורת שניתנו לו. 

האם טענה מנגד כי היא נאלצה להימלט עם שני הילדים לשם הגנה על חייהם, בעיקר חייו של הבן שאובחן בישראל כאוטיסט. לדבריה, המערכת בניו זילנד לא יכולה ללת מענה לילד. 

לטענתה, הורי התובע משמשים כמשפחת אומנה לילדים רבים ואחד מילדי האומנה פגע מינית בבנה, תוך ניצול היותו ילד חריג חסר ישע. 

היא הוסיפה כי הילדים סובלים גם מהתעמרות פיזית ונפשית מהאב שמשתמש בסמים ואלכוהול. 

תמונה מדאיגה

סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בחיפה, השופטת שלי אייזנברג, כתבה כי אין מחלוקת שבעת הרחקת הקטינים המשמורת הייתה נתונה לשני ההורים באופן משותף. לפיכך, העברת הקטינים לישראל מבלי ליידע מראש ולקבל את הסכמת האב עולה כדי הפרת זכויות המשמורת שלו ונעשתה שלא כדין.

בנסיבות אלה הכלל הוא שיש להשיב את הילדים למקום המגורים הרגיל שלהם אלא אם מתקיים אחד החריגים המנויים באמנה.

השופטת לא השתכנעה שמתקיים במקרה זה אחד החריגים. בין היתר היא כתבה שהאם לא עמדה בנטל הכבד להוכיח שקיים חשש חמור שהחזרת הילדים תחשוף אותם לנזק פיזי או נפשי.

היא ציינה כי טענות האם נגד האב אינן רלוונטיות להליך ההחזרה ודינן להתברר במסגרת הליך המשמורת, שאז תיבחן טובת הקטינים בראי מסוגלות הוריהם ויקבעו הסדרי המשמורת והשהות המתאימים.

השופטת הוסיפה כי לא הוכח שהאב צורך סמים ואלכוהול באופן שמקים חשש לנזק לקטינים. כמו כן, הפגיעה המינית שלטענת האם חווה הקטין ארעה לפני כארבע שנים, לפני גיבוש ההסכמה בין הצדדים להורות משותפת. בכל השנים האלה הסכימה האם שהקטין ישהה בבית הסבים. 

יתר על כן, מהעדויות מצטיירת תמונה מדאיגה לעניין התנהלות האם והשפעתה על הילדים. העובדת הסוציאלית שמלווה את המשפחה דיווחה שהאם צורחת על הילדים בבית, גורמת להם להיות מודאגים ועצובים והם מפחדים ממנה.

בנסיבות אלה קיבלה השופטת את התביעה והורתה על השבת הילדים לניו זילנד.

האם חויבה בהוצאות בסך 25,000 שקל.

• ב״כ התובע: עו"ד אריאלה רוזנטל סודרי
• ב״כ הנתבעת: עו"ד עינת טירר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.