בני הזוג הביאו לעולם תינוקת בפונדקאות וביקשו שתוצאת בדיקת הרקמות שתאשר מי מהם האב הביולוגי תיוותר אנונימית. עמדתם נדחתה בשתי ערכאות: "לא ניתן לקבוע הורות ערטילאית"
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה ערעור שהגישו בני זוג חד-מיניים נגד פסק דין שחייב אותם לחשוף בפני רשויות המדינה את זהות האב הביולוגי של בתם – אותה הביאו לעולם בהליך פונדקאות – כתנאי להכרה בהורותו של השני. השופט נפתלי שילה כתב שבקשת המערערים לקיום בדיקת רקמות "עיוורת" חותרת תחת יסודות ההורות כפי שנקבעו בפסיקה ודינה להידחות. סגן הנשיא שאול שוחט והשופטת עינת רביד הצטרפו לפסק דינו.
המערערים התחתנו בנישואים אזרחיים והביאו לעולם, בסיוע אם פונדקאית, שני ילדים - בן שלוש ובת שנה. לאחר לידת בנם הבכור הם קיבלו פסק דין הצהרתי שקבע, על סמך בדיקת רקמות, כי אחד מהם (פלוני) הוא אביו הביולוגי. בהתאם לכך בן זוגו (אלמוני) קיבל צו הורות פסיקתי (החלטה שיפוטית המכירה בהורותו על הקטין מכוח הקשר הזוגי עם פלוני).
לאחר שנולדה הבת ביקשו המערערים ללכת על מתווה שונה. בתביעה שהגישו לבית המשפט למשפחה הם עתרו למתן פסק דין שיקבע כי לקטינה יש זיקה גנטית לאחד מהם, אבל מבלי לציין למי בדיוק. לצורך כך הם ביקשו לערוך בדיקת רקמות "עיוורת" שרק תאשר את הקשר הגנטי בינה לבין אחד מהם - מבלי לציין את זהותו.
התביעה נדחתה בנימוק שלקטינה עומדת הזכות לדעת מיהו אביה הביולוגי, ומכאן הערעור שהוגש בינואר השנה למחוזי.
לטענת המערערים קבלת בקשתם תנטרל את ההעדפה הטבעית הקיימת כלפי ההורה הגנטי ותיצור מעמד שווה ביניהם ביחס להורות על הקטינה. לטענתם הגיעה העת שישראל ה"מקובעת", כלשונם, תתקדם ותכיר בהורותם המשותפת מבלי שהם יצטרכו לחשוף בפני המדינה את פרטיהם האינטימיים ביותר.
מנגד טענה המדינה כי אין אפשרות לקבוע הורות גנטית ערטילאית, וכי כל עוד לא הוכח קשר גנטי להורה מסוים – נחשבת הילדה כשוהה בלתי חוקית.
מבקשים קיצור דרך
השופט שילה הסביר שלא ניתן לבסס את הורות הצדדים על הילדה מבלי לערוך בדיקת רקמות אשר תקבע מי מהם הוא האב הביולוגי. לדבריו, בהתאם לפסיקה קיימים מספר אדנים לקביעת הורות כאשר הרלוונטי במקרה זה הוא הכרה מתוקף "זיקה לזיקה".
לפי מתכונת זו, הפסיקה קובעת שתחילה יש לברר מיהו ההורה הגנטי ורק לאחר מכן יוכל ההורה השני לקבל צו הורות פסיקתי מכוח זיקתו להורה הביולוגי. "בירור זה הוא הכרחי ואין לוותר ולדלג עליו", הדגיש השופט.
הוא הוסיף כי אין מקום לקביעת הורות ערטילאית, ועמדת המערערים כי יש להסתיר מבית המשפט את זהות ההורה הביולוגי למעשה מונעת ממנו להכיר בהם כהורים בהתאם להסדרים שבפסיקה.
השופט אף הטיל ספק בתפיסת המערערים לפיה הורות מכוח "זיקה" הינה בעלת מעמד נמוך יותר מהורות גנטית. הוא הדגיש שאין כל הבדל בין שני סוגי ההורות וזו הראשונה איננה "פריכה" יותר מהשנייה.
מעבר לכך, השופט הטעים שבירור זהותו של האב הגנטי נחוצה למקרה שבו חלילה תתעורר בעיה רפואית שתצריך לדעת מי נושא במטען הגנטי של הילדה. בנוסף, הוא קיבל את עמדת המדינה לפיה הימשכות ההליכים עקב התעקשות המערערים לביצוע בדיקה עיוורת גורמת נזק לקטינה, שנחשבת כרגע לחסרת מעמד בישראל על כל המשתמע מכך.
לפיכך הוא דחה את הערעור והטיל על המערערים הוצאות בסך 20,000 שקל. השופטים שוחט ורביד, כאמור, הסכימו לקביעותיו.
- ב"כ המערערים: עו"ד איריס שינפלד
- ב"כ המדינה: עו"ד אורלי לוי מנצור
עו"ד עדי חן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.