בית המשפט קבע שהתעלמות האב ממצוקת בתו הסובלת מחרדה, בפרט אחרי ה-7 באוקטובר, מהווה תובנה הורית לקויה
בפסק דין שפורסם לאחרונה קיבל בית המשפט למשפחה בפתח תקווה תביעת אישה להתיר לה ולבתה בת ה-14 לחזור למדינת מוצאן, רוסיה, למרות שהאב מתנגד לכך. השופטת נאוה גדיש התרשמה כי טובת הקטינה שהתקשתה בהשתלבות בישראל – בפרט אחרי אירועי ה-7 באוקטובר – היא להתגורר ברוסיה, תוך קיום מפגשים דו-שנתיים עם אביה.
התובעת והנתבע התחתנו בשנת 2010 ברוסיה. מנישואיהם נולדה בתם המשותפת, כיום בת 14. במאי 2022 עלה הנתבע לישראל כאשר אשתו ובתו הגיעו ארצה בעקבותיו. מאז הן חזרו לרוסיה ושבו לישראל לסירוגין. ואולם, החל מיולי 2023 הן שוהות בארץ ברציפות בשל צו עיכוב יציאה מהארץ שניתן לבת, על רקע בקשה ליישוב סכסוך שהגיש האב נגד האם.
מכאן התביעה שהגישה האם לבית המשפט בנובמבר אשתקד, במסגרתה עתרה להתיר לה להגר עם בתה חזרה לרוסיה. האם סיפרה כי בתה אינה משתלבת בישראל, ובכלל זה לא יודעת עברית ומתקשה מבחינה לימודית וחברתית. לדברי התובעת בתה עצובה ורגזנית, סובלת משינויים במצבי הרוח ונמנעת מלהגיע לבית הספר "כדי לא לסבול".
עוד שיתפה האם כי מאז ה-7 באוקטובר, עם פרוץ המלחמה, הוחמר מצב הבת והיא החלה לסבול מהתקפי חרדה ומקושי להכיל את הנסיבות. בעקבות זאת היא התחילה לקבל טיפול פסיכיאטרי.
האב, מנגד, טען שטובת בתו היא להישאר בישראל, תוך שהעלה חשש כי על רקע התבטאויותיו בעבר נגד המשטר הרוסי – מעבר בתו לשם יגדע את היחסים ביניהם לחלוטין.
נעלם כלא היה
אבל השופטת גדיש התרשמה כי בניגוד מוחלט לעמדת האב, כלל גורמי המקצוע – ביניהם מומחה בית המשפט והאפוטרופוסית לדין – סבורים כי עדיף לבת לחזור לרוסיה ולא להישאר בישראל.
ספקותיה של השופטת ביחס להחלטה הנכונה הוסרו לחלוטין אחרי המפגש האישי שלה עם הנערה, אשר נערך בלשכתה. במהלך אותה פגישה הביעה הקטינה רצון מפורש לשוב עם אימה למדינת מוצאה, על רקע קשיי ההשתלבות שלה בישראל והעצב בו היא שרויה.
בתוך כך השופטת מתחה ביקורת על התעלמות האב ממצוקת בתו, בפרט אחרי פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". כך, בתגובה להודעת בתו לפיה היא מפחדת מהמלחמה ורוצה לחזור לרוסיה, כתב הנתבע: "אל תתני לפחד לשלוט בך. תציירי, תלכי לים, תתחילי לרוץ, תלמדי שפה, תלמדי מתמטיקה עם סבא, תלכי לטייל עם גמלים".
"תשובתו זו של האב", כתבה השופטת, "מחזקת את התרשמותי באשר לליקויים בתובנה ההורית של האב ולא רק בגלל העיתוי (שבוע לאחר פרוץ המלחמה, בשעה 5 בבוקר), אלא אף בשל הלשון בה נקט, ממנה עולה כי על פניו, אין לאב את היכולת להבין את צרכי הקטינה".
ביקורת נוספת שהוטחה באב הינה על היעלמותו בשלב מסוים אחרי הגשת כתב ההגנה, והפסקת שיתוף הפעולה מצדו עם ההליך המשפטי. השופטת ציינה שמדובר בהתנהלות מקוממת, הן מהטעם שיש בה זלזול בהחלטות בית המשפט ובעיקר משום שהיא מלמדת כי האב השלים למעשה עם הניתוק הסופי מבתו.
בסופו של יום קבעה השופטת שהאם תוכל לחזור עם בתה לרוסיה, תוך התחייבות לביצוע מפגשים בני שבוע לפחות עם האב פעמיים בשנה, פעם בישראל ופעם באחת ממדינות אירופה.
האב חויב ב-25 אלף שקל הוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד ילנה קובליוב
- ב"כ הנתבע: עו"ד מיכל פרנקו
עו"ד דוד טובול
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.