האב, מילואימניק תושב נהריה, טען שקיום זמני השהות באזור השרון מקשה עליו ומחסיר ממנו שעות מנוחה. השופטת קבעה שכרגע טובת הילדה להיות מחוץ לאזור העימות
תושבת הצפון שעברה עם בתה לאזור השרון עקב מלחמת "חרבות ברזל" לא תצטרך לעת הזו להשיבה לביתה – כך קבע לאחרונה בית המשפט למשפחה בקריות, כשדחה את בקשת האב להחזיר את בתו לעיר מגוריה, נהריה. השופטת גילה ספרא-ברנע קבעה שהגם שעיר החוף הצפונית לא פונתה, עדיין נשמעים בה אזעקות ופיצוצים שעלולים להבהיל את הילדה, כך שטובתה כרגע להישאר עם אמה במרכז הארץ.
הצדדים הם הורים לילדה כבת 5. האב משרת במילואים באזור המרכז מאז פרוץ המלחמה. כשבועיים לאחר תחילת המערכה החליטה האם שנמאס לה לראות את בתה נכנסת לחרדות מאזעקות והדי פיצוצים, והיא עברה עמה לעיר מסוימת בשרון. מכאן הבקשה שהוגשה לבית המשפט על-ידי האב, שבינתיים נקבע שיקיים את זמני השהות עם בתו בגן ציבורי באזור השרון.
האב טען כי הוא עושה 'יומיות' במילואים תוך התניידות מהצפון למרכז ובחזרה בתחבורה ציבורית, וקיום המפגשים עם בתו במתכונת הנוכחית מקשה עליו מאד ומחסיר ממנו שעות מנוחה קריטיות בתקופה הזו. האב עמד על כך שבתו תשוב לנהריה, עיר מגוריהם, גם מהנימוק שהיא מחסירה ימים בגן.
האפוטרופסה לדין תמכה בבקשת האב תוך שציינה כי לא ניתנה הוראת פינוי לנהריה, וכי המפגשים הקצרצרים שהתקיימו עד עתה בין המבקש ובתו חסרי משמעות ופוגעים בקשר החשוב ביניהם.
האם, לעומת זאת, התנגדה לחזור לצפון וטענה כי המבקש כלל לא רואה את טובת בתו. לדבריה, ילדים רבים עזבו את האזור ואפילו את הארץ בעקבות המלחמה, ואין סיבה שבתה תהיה שונה מהם. האם גם הציגה המלצה של גורם מקצועי להשאיר את הילדה מחוץ לנהריה עד יעבור זעם.
הרע במיעוטו
השופטת ספרא-ברנע קבעה שלעת הזו טובת הילדה היא להישאר עם אמה מחוץ לאזור הצפון. "נהריה אמנם לא פונתה", כתבה, "אך אין חולק כי נשמעות בה אזעקות וגם פיצוצים מקרוב, כאשר אין התרעה על העיר נהריה עצמה. הקטינה רכה בשנים, ואין לה מסגרת חינוכית למעט שעתיים ביום".
עוד היא הוסיפה כי האב ממילא אינו שוהה בנהריה לנוכח שירות המילואים. בנסיבות אלה, החלטה על חזרת הקטינה לצפון רק כדי לקיים מפגשים במרכז הקשר או עם העו"ס כהכנה למפגשים נרחבים יותר בין האב ובתו – אינה מידתית.
השופטת הדגישה שבהחלטות שעניינן טובת הילד לעתים מדובר ב"רע במיעוטו" ולאו דווקא בהחלטה המהווה מענה מושלם. היא קבעה כי באיזון שבין השיקולים השונים, שהות הילדה מחוץ לאזור העימות תוך קיום מפגשים קבועים ונינוחים עם אביה, מהווה מענה ראוי עבורה נכון לשלב זה של המלחמה, יותר מאשר חזרתה לעיר מגוריה.
לסיום הבהירה השופטת שמדובר בהחלטה זמנית בלבד הנובעת ממצב המלחמה, כך שהאם לא תוכל לטעון שהמעבר כבר קרה ("מעשה עשוי"), כתירוץ לאי-החזרת הילדה. כמו כן היא ציינה שהילדה כבר חוותה משבר כשאימה עזבה את הבית, ולא יאושר מעבר נוסף ללא בחינה מלאה של השיקולים וקבלת חוות דעת מקצועיות.
לפיכך דחתה השופטת את הבקשה וקבעה שהסדר זמני השהות הנוכחי – שלוש פעמים בשבוע באזור השרון – יחול כל עוד האב משרת במילואים. כמו כן, נקבע שלעת הזו הילדה תשתתף בפעילויות הגן באמצעות ה"זום", וכי האם תעדכן את האב בענייני בתו.
- ב"כ האב: עו"ד אילנה מור יוסף
- ב"כ האם: עו"ד אירית רייכמן
- האפוטרופסה לדין: עו"ד גלית ביטון-לנקרי
עו"ד ניר רפאל מחבוביאן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.