הזכויות במשק הוענקו במתנה מהאם לבן ולאשתו לפני 19 שנה. האם תבעה לבטל את הסכם המתנה לנוכח התנהגות השניים ונדחתה. עתירתה החלופית לאכוף עליהם את התחייבותם לדאוג לה התקבלה.
השופטת פאני גילת כהן קיבלה לאחרונה חלקית תביעה שהגישה קשישה נגד בנה וכלתה שב-1995 קיבלו ממנה את המשק שהיה בבעלותה ללא תמורה. היא קבעה שהעברת הזכויות הושלמה ולא ניתן לחזור מהמתנה אך על הנתבעים למלא את התחייבותם לדאוג לטיפול נאות בה. הם חויבו לערוך שיפוצים בביתה ולשאת בתשלום מטפל זר.
בינואר 1995 חתמה האם על תצהיר שלפיו היא מעבירה לבנה ולכלתה את מלוא זכויותיה במשק במתנה וללא תמורה. חודשיים לאחר מכן היא חתמה על הודעת ביטול אך כעבור שלושה חודשים נוספים הגיעו הצדדים להסכם שלפיו הבן ואשתו יקבלו את המשק והאם תוכל לגור בבית שבשטח כל ימי חייה. להסכם ניתן תוקף של פסק דין בבית המשפט. בסוף חודש מאי של אותה שנה הושלמה העברת הזכויות במשק מבחינת הרישום במוסדות הרלוונטיים.
בתביעה שהגישה האם נגד בנה וכלתה ב-2014 היא סיפרה שזמן קצר לאחר שנחתם ההסכם ולפני שניתן לו תוקף של פסק דין חתמו הנתבעים על תצהיר בו התחייבו לדאוג לטיפול נאות בה ולשאת בהוצאות הקשורות במשק.
האם עתרה לביטול הסכם המתנה לנוכח ״הפרה חמורה, בוטה ורציפה של התחייבויות הנתבעים מכוחו״. לטענתה, מדובר בהסכם מתנה המותנה בקיום התחייבות הנתבעים לדאוג לסיפוק מלא של כל צרכיה השוטפים, הרפואיים, הסיעודיים, הכלכליים והביתיים. לדבריה, הנתבעים הודו שאינם רואים עצמם מחויבים לטפל בה ואף אינם עושים זאת בפועל.
הנתבעים מצדם טענו הזכויות הועברו להם ללא כל תנאי בהתאם לבקשת האם נוכח חובות שרבצו על המשק, שנפרעו על ידם מאוחר יותר. לשיטתם, הקניית המתנה הושלמה ולתובעת אין כל זכות לחזור בה ממנה.
עוד לטענתם, תצהיר ההתחייבות מצדם אינו תקף ובוטל בפועל על ידי ההסכם שאושר בבית המשפט. בכל מקרה לדבריהם, ההתחייבות בוטלה על ידי התנהגות הצדדים שכן כל ילדי התובעת דאגו לה, סעדו אותה ותמכו בה כלכלית לאורך השנים.
״סיפורה של מתנה״
״העובדה שהתובעת בורכה בילדים המקיימים את חובתם המוסרית כלפיה, נוהגים בה בכבוד ואינם נוטשים אותה ככלות כוח, אינה פוטרת את הנתבעים מחובתם המוסרית והמשפטית כלפיה״, כתבה השופטת פאני גילת כהן מבית המשפט למשפחה בקריית גת. היא קבעה שהתחייבות הנתבעים לדאוג לכל צרכי האם שרירה וקיימת.
באשר לתוקף המתנה ציינה השופטת כי לשון תצהיר העברת הזכויות מעידה כי המתנה שהקנתה התובעת לנתבעים אינה מותנית בדבר ומדובר במתנה שהקנייתה הושלמה ולא ניתן לבטלה. היא הוסיפה שגם אין זה צודק לבטל את המתנה 19 שנה אחרי שהוענקה, לאחר שנתבעים הסתמכו עליה ופעלו לאורה.
עוד קבעה השופטת כי חיוב הנתבעים לדאוג לתובעת הוא חיוב עצמאי שניתן לאכיפה. בהתאם לחוות דעת שיקומית היא קבעה כי צרכי התובעת, לרבות עלות העסקת מטפל צמוד, עומדים על 11,350 שקל. במקביל היא קבעה שהכנסות התובעת מגמלת סיעוד ומקרן השואה עומדות על כ-6,650 שקל בממוצע.
לפיכך קבעה השופטת כי הנתבעים יישאו בעלות העסקת מטפל פרטי לתובעת עד לסך של 4,700 שקל בחודש. עוד חייבה אותם השופטת להתקין בבית האם רמפה לצורך הנגשת הכניסה ולשאת בעלויות החלפת המיטה החשמלית, רכישת כורסה חשמלית, כיסא גלגלים ומכשירי שמיעה.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובעת: עו"ד אלדד שורק, עו״ד ענת רואש
- ב״כ הנתבעים: עו"ד יעל פרי
עו"ד בעז עמיר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.