תביעת חלוקת רכוש שהגישה אישה נגד בעלה לפני כ-5 שנים חשפה סיפור התעללות מזעזע ונסיון לא מוצלח של הבעל לנכס לעצמו את כל הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים.
האישה הייתה נערה כבת 16 כשהכירה את בעלה וברחה מהבית לגור איתו. הוא היה אז בן 28. בשנת 2004, השניים התחתנו למורת רוחם של הוריה. מאז ועד שנת 2012 חיה התובעת תחת צל של אלימות, קנאה ואימה.
בשנת 2012 היא אזרה אומץ ועתרה להרחקת האיש מהבית ובמקביל הגישה תביעת גירושין. במרס 2014 חויב הבעל בגט.
בין לבין הוגש נגד הבעל כתב אישום על אלימות פיזית, איומים, קיום יחסי מין בכפייה ועוד. הוא הודה בחלק מהאישומים, הורשע ונגזרו עליו 140 שעות לתועלת הציבור ופיצוי של 500 שקל לאשתו.
לפני מספר חודשים ניגש בית המשפט לענייני משפחה באשדוד להכריע בתביעה לחלוקת רכוש שהגישה האישה ב-2012. פסק הדין – שהותר לפרסום בימים האחרונים – עסק בעיקר בארבעה נכסי נדל"ן שהיו רשומים על שם הבעל: שתי דירות, משרד וחנות.
בתביעה סיפרה האישה שבעלה בגד בה עם נשים שונות ונהג לכפות עליה יחסי מין בניגוד לרצונה ובשנה השנייה לנישואין ניסתה לשים קץ לחייה.
היא טענה כי לאורך כל החיים המשותפים עבדה ועזרה בפרנסת הבית אך הנתבע השתלט על הכספים. לטענתה, הנכסים צריכים להתחלק ביניהם שווה בשווה, והסיבה היחידה שהם לא נרשמו גם על שמה נבעה מהתנהגותו הכוחנית.
מנגד טען האיש כי אשתו היא שניצלה אותו כדי שתוכל להימלט מבית הוריה ולהשתלט על נכסיו. הוא הכחיש לחלוטין כל נקיטת אלימות, וטען כי הודה בעבירות רק כדי לסיים עם ההליך הפלילי.
מכל מקום, הוא טען שלאישה אין שום זכות בנכסים שנרכשו מכספו או מכספי אביו שכן לאורך הנישואים הם שמרו על הפרדת רכוש מוחלטת.
עוד הוא הפנה למספר מכתבים שהאישה חתומה עליהם ובהם היא מוותרת על רכושו.
ניסיון לשרוד
השופטת ענת אלפסי עברה על אותם "מכתבים" בהם מאשרת התובעת "בדעה צלולה" ו"מרצון חופשי" כי לא תהיה זכאית לדרוש מהתובע דבר, והזדעזעה. התובעת בהקשר זה, סיפרה כי לפני שהוחתמה על אחד מהם לקח אותה התובע לביקור בבית קברות והראה לה את הקבר שייכרה לה אם תעזוב אותו.
לעומתה, עדותו של הנתבע הותירה על השופטת רושם קשה, עוין ומאיים. השופטת קבעה כי אין לה ספק שהמכתבים האלה נכתבו על ידי התובעת מתוך חשש מנחת זרועו.
"לא 'דעה צלולה' היתה כאן, ואף לא 'רצון חפשי', אלא נסיון לשרוד ותו לא", כתבה. השופטת הבהירה לנתבע כי אם באמת היה רוצה לשמור על הפרדת רכוש היה עליו לערוך הסכם ממון, אולם היא מניחה כי אף בית משפט לא היה מאשר לו הסכם כרצונו. לפיכך, המכתבים הללו אינם מוכיחים את טענתו כי לתובעת אין זכויות בנכסים.
השופטת מצאה כי הנתבע לא הוכיח שהיה לו כסף ומנגד, התובעת הוכיחה כי לאורך השנים תרמה לפרנסת המשפחה. משכך, הוכח כי שתי דירות שרכש הנתבע מהוות נכס משותף.
עם זאת, לנוכח עדות אבי הנתבע, השופטת קיבלה את הטענה כי החנות והמשרד נרכשו מכספו עבור הנתבע במתנה ולכן שייכים רק לו.
השופטת חייבה את הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 20 אלף שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מירב אלמוג
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.