שני אנשים שניהלו תביעה לפירוק שיתוף בשטח בנתניה קנו את חלקו של השותף בהתבסס על חוו״ד מומחית בית המשפט. לאחר מכן הסתבר כי חלק מהשטח הוא ציבורי ואינו ניתן לבנייה. תביעה שהגישו נגד השמאית נדחתה
בבית משפט השלום בכפר סבא נדחתה לאחרונה תביעה שהגישו שני אנשים נגד חברת שמאות. עובדת החברה העריכה שטח שרכשו השניים במסגרת הליך משפטי. בדיעבד הם גילו שהשטח קטן יותר. הם טענו שהשמאית התרשלה כשלא גילתה שחלק מהשטח הופקע. בית המשפט קבע שלא בוצעה הפקעה אלא שינוי ייעוד וכי השמאית לא התרשלה.
התובעים ניהלו בבית המשפט השלום בנתניה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין נגד עזבונו של אדם.
במסגרת ההליך מונתה שמאית מקרקעין, עובדת חברת ״בי אם שמאות״, כמומחית מטעם בית המשפט.
בהמשך הצדדים הגיעו לפשרה שבמסגרתה התובעים רכשו את חלקו בנכס של הצד שכנגד, בשיעור של 50%, תמורת סך של 375,000 שקל.
התובעים, שהגישו תביעה נגד חברת השמאות, טענו כי לפי חוות דעתה של השמאית שטח המגרש היה 1,002 מ"ר, ובהתאם לכך נגזרו ממנו זכויות בניה מסוימות. על בסיס זה נקבע המחיר ששילמו.
ואולם, בירור במחלקת המידע של הוועדה המקומית העלה שמהמגרש הופקע שטח בגודל של 173 מ"ר, ומכאן ששטחו בעת עריכת השומה היה 843 מ"ר בלבד.
לטענתם, נגרם להם נזק של כ-94,000 שקל עקב התרשלות השמאית ואילו ידעו שהנכס קטן יותר היו משלמים פחות וייתכן שלא היו רוכשים אותו כלל.
החברה טענה מנגד שלמומחה מטעם בית המשפט יש חסינות מפני תביעות. עוד נטען כי בחוות הדעת לא נפלה טעות, שכן במועד עריכתה לא הייתה כל הפקעה. ההפקעה הנטענת היא מכוח תכנית משנת 1936, שפורסמה 6 שנים לפני שנוצרה החלקה. יתרה מכך, בנסח הטאבו לא הופיעה הערה בדבר הפקעה וכך גם בהיתרי הבנייה.
פגיעה חמורה
השופט רונן פלג מינה מומחה בשאלה האם הייתה הפקעה של חלק מהשטח. המומחה כתב כי השימוש במונח הפקעה אינו נכון. לדבריו, מדובר ברצועת קרקע בחזית המגרש, שעברה שינוי ייעוד ומשמשת בפועל כמדרכה. השינוי בוצע מכוח תכנית מנדטורית ישנה משנת 1943, ואין הערה במרשם המקרקעין בדבר הליכי הפקעה.
המומחה הדגיש כי הפקעה היא פגיעה חמורה בקניין הפרט ויש להבחין בה ישירות מתוך התכנית, כפי שהיא הופקדה והייתה נתונה להתנגדות הציבור, ולא באמצעות ראיות עקיפות. מסקנת המומחה הייתה שהשמאית לא התרשלה בעת עריכת חוות הדעת בהליך הקודם.
השופט אימץ את חוות הדעת וקבע כי בחלקה לא בוצעה בפועל הפקעה ודי בכך כדי לדחות את התביעה.
הוא הוסיף כי אין מניעה חוקית להגיש תביעה נגד מי שמונה כמומחה מטעם בית המשפט. ואולם, קבלתן של תביעות מסוג זה תיוחד למקרים מיוחדים של רשלנות רבתי או זדון, ותותנה בדרישה מוקדמת של מיצוי ההליכים הקודמים.
השופט ציין כי אם השמאית הייתה פונה לקבל דף מידע מעיריית נתניה, הרי שטענת ההפקעה הייתה נחשפת לפניה, וכפועל יוצא גם לפני התובעים. עם זאת, לא ניתן לקבוע שהיא התרשלה, ובכל מקרה לא התרשלות רבתי.
הוא סיכם כי השמאית ערכה חוות דעת לבדיקת שוויו של הנכס והסתמכה על נסח לשכת רישום המקרקעין, על התכניות, על ההיתרים ועל מידע שניתן בעל פה בוועדה המקומית. בנסיבות אלו, אין לייחס לה רשלנות באי איתור מידע שהיה אמור להימצא במסמכים ולא נמצא בהם.
התובעים חויבו בשכ״ט עו״ד בסך 15,000 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד ג'ני ריינדוביץ
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.