האב, המתכחש לבנו הפעוט, טען שאין לו יכולת לשלם מזונות מעבר למינימום ההכרחי כיוון ש"תורתו אומנותו". אלא שבית המשפט קבע כי תלמידי ישיבות צריכים לקיים את חובותיהם כלפי הילדים ככל האבות
בית המשפט למשפחה בחיפה הכריע לאחרונה בתביעת מזונות שהגישה אם לפעוט בן 3 נגד אביו, שהתכחש לאבהותו וטען כי אינו מסוגל לשלם מעבר למינימום כיוון שהוא אברך. השופטת הילה גורביץ שינפלד דחתה את טענת האיש כי אינו אבי הקטין וקבעה כי גם תלמידי ישיבות צריכים להתאמץ כדי לפרנס את ילדיהם. מעבר לזה, השופטת התרשמה כי האיש לא משקיע יתר על המידה בלימודיו ומתפרנס מעבודות מזדמנות. הוא חויב במזונות של 2,050 שקלים עד גיל 6, שלאחר מכן יופחתו ל-1,725 שקלים.
האם עזבה את הבית כשנה וחצי לאחר החתונה בטענה שהאב נקט נגדה באלימות וסירב להכיר בילד שלו. בתביעת המזונות שהגישה נגדו היא טענה כי הוא מתכחש לבנו על אף בדיקת רקמות עצמאית שעשו, ועול גידול הילד נופל על כתפיה.
האם תבעה מזונות של 3,500 שקלים בחודש בתוספת הוצאות מגורים של 2,650 שקלים והשתתפות בחצי מהוצאות החינוך והרפואה החריגות.
בתגובה טען האב כי אינו אבי הילד. מעבר לכך, הוא טען כי הוא אברך שתורתו אומנותו ומתקיים מקצבה זעומה של 1,200 שקלים. עוד לדבריו, התובעת ידעה מראש כי היא זו שתצטרך לפרנס את המשפחה.
בנוסף הוא טען כי הצרכים שפירטה האם מופרזים ולא מגובים באסמכתאות. לדבריו, היא מקבלת ביגוד ומזון מבני משפחתה ומתגוררת בבית ששייך להוריה כך שאין לה הוצאות מגורים. לפיכך הוא ביקש לחייב אותו במזונות מינימאליים לאחר קיזוז קצבת הילדים ונקודות הזיכוי של האם, וכן לחייב אותה לשאת ב-85% מההוצאות החריגות.
לא מתראה עם הילד
השופטת הילה גורביץ שינפלד דחתה את טענת הנתבע כי אינו אבי הילד. השופטת ציינה כי אמנם בדיקת הרקמות לא קבילה בבית המשפט אבל הנתבע לא הציג כל ראיה לסתור את רישום האבהות או את הכלל שלפיו "רוב בעילות אחר הבעל", לא הגיש תביעה בעניין זה ובהליכי הגירושין אף הגדיל וטען שהיה אב מאוד דומיננטי.
באשר למזונות, השופטת הסכימה שהאם הפריזה בדרישותיה ולא הוכיחה את הוצאות הילד. מנגד, גם האב לא הוכיח את טענותיו בנוגע להוצאות עבור הילד. לפיכך היא העמידה את צרכיו ההכרחיים על סך 1,300 שקלים, לא כולל הוצאות מגורים.
לגבי היכולות הכלכליות של ההורים, נמצא שאחרי קיזוז הוצאות המגורים שהוכחו בסך 1,500 שקלים ממשכורתה ומקצבת הילדים, ובהתחשב בחסכונותיה וזכויותיה הסוציאליות, ההכנסה הפנויה של התובעת עומדת על 6,500 שקלים.
באשר לנתבע, השופטת הבהירה כי גם תלמידי ישיבות שתורתם אומנותם מחויבים להתאמץ כדי לפרנס את ילדיהם.
מעבר לכך, השופטת התרשמה כי הנתבע לא משקיע את כל כולו בלימודיו וכי הוא מתפרנס מעבודות מזדמנות כסופר סת"ם ונהג הסעות של רבנים ואף יש לו תוכנית חיסכון. לפיכך היא העמידה את ההכנסה הפנויה שלו על 4,500 שקלים בחודש. עוד הוסיפה השופטת כי יש לקחת בחשבון את העובדה שהנתבע כלל לא מתראה עם הילד.
בהתאם לכך נפסק כי האב ישלם לבנו מזונות והוצאות מגורים של 2,050 שקלים לחודש עד גיל 6 ולאחר מכן יופחת הסכום ל-1,725 שקלים. ההורים יישאו שווה בשווה בהוצאות הרפואיות והחינוכיות החריגות.
עו"ד מורן בריק מילר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.