אף שהאישה לא תרמה מאומה לרכישת הדירה, שעלתה כ-2 מיליון ש', וחרף נישואיהם הקצרצרים של הצדדים, קבע השופט שהלכה למעשה מדובר בנכס משותף
בית המשפט למשפחה באשדוד קיבל לאחרונה תביעה לפירוק שיתוף בדירת מגורים שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר, עמו היא מצויה בהליכי גירושים. הגם שהצדדים היו נשואים למשך פחות משנתיים ושהתובעת הודתה כי לא שילמה אגורה שחוקה עבור רכישת הדירה – קבע השופט רמי בז'ה שלנוכח העדר הסכם ממון הקובע אחרת, הדירה שייכת לשניהם ולכן היא תימכר ותמורתה תחולק ביניהם באופן שוויוני.
הצדדים, בני זוג לשעבר, קבעו להינשא בתחילת 2019 אלא שאז קיבלה האישה רגליים קרות וביטלה את החתונה. בהמשך היא חזרה בה, ובמרץ 2020 נישאה לנתבע כדת משה וישראל. תשעה חודשים לאחר מכן הם חתמו על הסכם לרכישת דירה באשקלון תמורת 1.97 מיליון שקל. מקורות המימון לרכישה היו כספי מכר דירה שהייתה לבעל לפני הנישואים, עזרה כספית מהוריו ומשכנתה מהבנק. אין מחלוקת שהאישה לא תרמה מאומה מכספיה האישיים.
בתקופת הביניים שבין יציאת הצדדים מהדירה הישנה של הבעל לכניסתם לדירה החדשה, הם גרו בבית אמה של האישה. בתקופה זו חלה התערערות ביחסיהם שהובילה לפרידתם ולפרוץ הליכי גירושים, שנה ו-8 חודשים בלבד אחרי חתונתם. בפברואר 2022 הגישה האישה את תביעתה לפירוק השיתוף בדירת המגורים.
לטענתה נישואיה עם הנתבע נקלעו למשבר כתוצאה מהתנהגותו האלימה כלפיה. היא סיפרה כי אירוע שבמהלכו משך בעלה לשעבר בשערה, הביא אותה להחלטה לפרק את הנישואים סופית. האישה הודתה אמנם שלא השקיעה כספים כלשהם בדירה, אלא שלטענתה, מאחר שהדירה רשומה על-שם שניהם עליה להתחלק ביניהם שווה בשווה. בנסיבות אלה עתרה התובעת למכירת הדירה בשוק החופשי למרבה במחיר, ולחלוקת התמורה באופן שוויוני.
מנגד טען הבעל שלא יעלה על הדעת כי אחרי נישואים כה קצרים גרושתו תזכה בזכויות בדירה שבה לא השקיעה ולו אגורה שחוקה. הוא טען כי מדובר ב"עוקץ" אליו הפילה אותו גרושתו שנישאה לו רק כדי להתגרש אחרי תקופה קצרה ולהתעשר על חשבונו.
לקח סיכון
אבל השופט בז'ה קבע שבהעדר הסכם ממון הקובע אחרת, הדירה שייכת לשני הצדדים שווה בשווה. "העובדה שבני הזוג נפרדו לאחר פרק זמן קצר אין בה לשלול בדיעבד את זכויותיה של התובעת בדירה המשותפת שנרכשה. מדובר בסיכון מודע שהנתבע נטל שעה שהוא בחר לעשות שימוש בכספים שקיבל ממכירת הדירה הישנה לצורך רכישת הדירה החדשה מבלי להבטיח קודם לכן את זכויותיו בכספי תמורה אלה", כתב השופט תוך שהדגיש כי הסיכון האמור היה על הנתבע לקחת בחשבון גם את האפשרות שהנישואים לא יאריכו ימים, קל וחומר לאחר שהתובעת כבר ביטלה בעבר את מועד החתונה המקורי.
ואכן, ציין השופט, הנתבע הודה בחקירתו הנגדית ש"הייתי אולי טיפש שלא עשיתי הסכם", ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו. נכון אמנם שרכישת הדירה החדשה בוצעה בין היתר באמצעות כספי מכירת הדירה הישנה, ושהאישה לא תרמה מכספיה לקנייה – אלא שבעובדות אלה כשלעצמן, לדברי השופט, אין כדי לשלול את זכויותיה הקנייניות בה מכוח חוק יחסי ממון.
בתוך כך השופט דחה את טענת ה"עוקץ" שהעלה הבעל. הוא האמין לתובעת שסיבת נישואיה לנתבע הייתה אהבתה הכנה אליו, להבדיל מתרגיל ערמומי להשתלטות על נכסיו, וכי התנהגותו האלימה כלפיה וסירובו לקבל טיפול הם שהביאו לפירוק הנישואים.
לפיכך נקבע שהדירה תוצא למכירה פומבית למרבה במחיר, וכי כספי המכר יחולקו בין הצדדים שווה בשווה. הנתבע חויב בהוצאות של 40 אלף שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד שרה זנו אמוראי
- ב"כ הנתבע: עו"ד רן רייכמן
עו"ד אברהם (רמי) שלמון
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין