המדינה טענה כי האיש נגע באיברים מוצנעים של נוסעת, אולם שופטת בימ"ש השלום בפתח תקווה קבעה כי קשה להתבסס על גרסת המתלוננת. וכך, על אף שלא התרשמה לחיוב מהנאשם, התוצאה הייתה זיכוי.
השופטת אליאנא דניאלי זיכתה בשבוע שעבר נאשם בביצוע מעשה מגונה. המקרה התרחש באוטובוס עמוס נוסעים. על פי כתב האישום, במהלך הנסיעה הנאשם תפס פעמיים את חזה השמאלי של אחת הנוסעות – צעירה בת 20 – ומישש אותו, תוך שהיא מסיטה את ידו ומנסה להתחמק ממנו. בהמשך, כך נטען, ביקש מהמתלוננת להתקרב אליו ואז נגע בבטנה וברגלה, בניסיון להגיע לאיבר מינה.
בביהמ"ש המתלוננת העידה כי נבהלה, נסוגה לאחור וסימנה לחברתה שתתקרב אליה. לדבריה, משהבין הנאשם כי היא מתרחקת ממנו, עשה את עצמו משוחח בטלפון.
לאחר מכן החלה לבכות וסיפרה לחברתה שהנאשם נגע בגופה. בתגובה החלה החברה לצעוק על הנאשם ולפני שירדו אמרה לו שיפנו למשטרה.
הנאשם טען שהמתלוננת "לא כל כך" נורמלית. בעיקרו של דבר הוא טען כי ייתכן שנפל עליה עקב בלימת האוטובוס, אך בהמשך טען כי אדם שעבר עם תיק הדף אותו לעברה. בכל מקרה, לטענתו אם נגע בה הרי שהיה זה מגע מקרי, ולא באופן המתואר בכתב האישום.
לפיכך המחלוקת בבית המשפט התמקדה בשאלות כמה פעמים התרחש מגע בין הנאשם לבין המתלוננת והאם הוא נגע בה בכוונה, כאשר לאירוע המגע עצמו, להבדיל מבכייה של המתלוננת והעימות עם הנאשם לאחר מכן, לא היו עדי ראייה.
חשד זה לא מספיק
בהכרעת הדין שניתנה באחרונה השופטת דניאלה החליטה כי על אף שניתן להרשיע בפלילים גם על סמך עדות המתלוננת בלבד, כאן זה לא היה המקרה. השופטת התרשמה כי גם הנאשם וגם המתלוננת מסרו גרסאות שקשה להתבסס עליהן, בוודאי שלא מעבר לכל ספק סביר כפי שנדרש בהליך פלילי.
בנוגע למתלוננת, שהכחישה כי היא סובלת מהפרעה נפשית כלשהי, השופטת ציינה כי "אף אם המתלוננת אינה בעלת רקע פסיכיאטרי, ואיני קובעת כי לא אמרה אמת למאשימה, הרי שלמשמע עדותה נוצר הרושם כי לא כל הנסיבות והמידע הנוגע לאישיותה נחשפו בפניי".
השופטת אף הצביעה על כך שעדות המתלוננת לגבי פרטים מסוימים לא השתלבה במדויק עם פרטי כתב האישום, למשל כמה פעמים הנאשם נגע בה וכמה זמן נמשך האירוע.
השופטת הוסיפה כי אפשר שגרסת המתלוננת מהימנה, אולם מנגד לא ניתן לשלול את האפשרות שהיא פירשה את האירוע באופן מוגזם ומוקצן.
בתוך כך השופטת הבהירה כי גרסת הנאשם אינה אמינה, ונראה כי הוא ניסה להעצים את העומס שהיה באוטובוס ואת אופי הנסיעה. למרות זאת, השופטת ציינה כי "בסופו של יום איני יכולה לשלול את האפשרות כי מאחר שהנאשם והמתלוננת עמדו ברחבת הכניסה לאוטובוס, במקום בו באופן יחסי אין מקומות משען רבות [כך במקור, א.ס.], נהדף הנאשם על המתלוננת ונגע בגופה".
הכרעת הדין הסתכמה בדברי השופטת שלפיהם "בסופו של יום אף כי נותר חשד כבר כלפי הנאשם, ותמיהות באשר לגרסתו, אין בכל אלה כדי לבסס הרשעה מעבר לספק סביר, ולפיכך מזוכה הנאשם בדין".
עו"ד אסי סגל
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.