האחריות הוטלה על הבת משום שהייתה חתומה על הסכם השכירות. טענתה כי בסך הכל תיווכה בין הבעלים לבין אביה שלא הבין עברית, נדחתה. סכום הפיצוי כולל הוצאות משפט עולה על 110 אלף שקל.
בית משפט השלום באשקלון קיבל לאחרונה תביעה שהגיש בעל דירה נגד בתו של הדייר שהתגורר בה, וחייב אותה ביותר מ-110 אלף שקל על הנזקים שנגרמו לדירה עקב פיצוץ בלון גז שאירע ככל הנראה כשאביה ניסה להתאבד. השופטת אורית חדד קבעה כי אחריותה של הבת לאירוע נובעת מכך שהיא חתומה על הסכם השכירות, תוך שדחתה את טענתה כי בסך הכל שימשה כאשת קשר משום שאביה לא הבין עברית.
האב התגורר בדירה בגפו אך על הסכם השכירות שנחתם ב-2011 חתמה גם בתו, והיא זו שהייתה בקשר עם בעל הדירה והעבירה לו את תשלומי השכירות.
באפריל 2014 התפוצץ בלון גז בחדר האמבט כשהאב היה בדירה. חקירה שביצעו המשטרה והרשות הארצית לכבאות הובילה למסקנה כי ככל הנראה מקור הפיצוץ בניסיון התאבדות של האב, שהיה אז חולה במצב סופני ונפטר זמן קצר לאחר מכן.
כתוצאה מהאירוע הוכרזה הדירה כ"מבנה מסוכן" ובעל הדירה לא יכול היה להשכיר אותה. את התביעה נגד הבת הוא הגיש לאחר שהיא סירבה לפצות אותו על הנזקים שנגרמו לדירה ועל אובדן דמי שכירות.
הנתבעת טענה בין היתר שחתמה על ההסכם באופן פורמאלי בלבד, כדי לתווך בין הבעלים לבין אביה, שלא הבין עברית. בד בבד היא טענה כי היא נחשבה כשוכרת רק בשנת השכירות הראשונה ולאחר מכן אביה האריך את ההסכם באופן עצמאי.
טענה נוספת שהעלתה הייתה שאביה לא ניסה להתאבד והפיצוץ נגרם בשל ליקויים בדירה שהייתה רעועה ומסוכנת.
טענות מיתממות ולא הגיוניות
השופטת חדד קבעה כי הנתבעת נחשבת כשוכרת לכל דבר ועניין. נפסק כי אמנם אביה גר בדירה אבל עובדה היא שהתובע התקשר עמה כשוכרת ולא כ"אשת קשר" או "מתווכת".
באשר להארכת ההסכם, השופטת ציינה כי טענות הנתבעת היו "מיתממות, מגמתיות ולעיתים אף בלתי מתיישבות עם שורת ההיגיון". כך למשל, כשמצד אחד טענה ששימשה אשת קשר משום שאביה לא הבין עברית ומצד שני טענה שהאריך את ההסכם על דעת עצמו.
מכל מקום, השופטת קבעה כי ההסכם הוארך בהתנהגות, שכן אין ספק שהאב המשיך להתגורר בדירה בהתאם לתנאי ההסכם ושהנתבעת המשיכה להעביר לתובע את תשלומי השכירות.
בהתאם לכך, השופטת קבעה כי הנתבעת אחראית לנזקים בדירה מכוח הסכם השכירות, שבמסגרתו התחייבה לשמור על המושכר ולהחזירו במצב תקין.
בתוך כך טענות הנתבעת באשר למצב הדירה נדחו. השופטת קבעה כי ראשית, בהסכם השכירות היא הצהירה שמצבה טוב, תקין וראוי לשימוש, ושנית, הנתבעת לא הוכיחה את הטענה בראיות כלשהן.
מלבד זאת, נקבע כי אף שאין הוכחה חד-משמעית לכך שהמנוח ניסה להתאבד הרי שזו הייתה מסקנת גורמי החקירה, ואילו לנתבעת לא היה הסבר שישמש "יריב ראוי". מכל מקום, השופטת הבהירה כי האחריות שרירה וקיימת גם אם מקור הפיצוץ בטעות או רשלנות.
סכום הפיצוי שישולם לתובע הועמד על כ-96 אלף שקל בהתאם לחוות דעתו של מומחה שמונה מטעם בית המשפט להערכת הנזקים בדירה וכולל דמי שכירות עד תום תקופת השכירות האחרונה. בנוסף חויבה הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 15,000 שקל.
עו"ד אייזיק סטולוב
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.