נקבע שמדובר ב"הענקה בטלה" מאחר שהיא נעשתה פחות משנתיים לפני פשיטת הרגל. לדברי השופט, העובדה שבן הדוד לא רשם הערת אזהרה בסמוך לעסקה אומרת דרשני
בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל לאחרונה בקשה של נאמן בפשיטת רגל להורות על עסקת מכר דירה של החייב כ"הענקה בטלה" לפי סעיף 96(א) לפקודה. השופט אסף זגורי דחה את הסבריו של החייב לפיהם תמורת הדירה שירש מאביו המנוח שימשה אותו לכיסוי חובותיו. הוא נימק שהנסתר רב על הגלוי, וכי החייב ובן דודו לא הצליחו לשכנע אותו שמדובר בעסקה אותנטית ותמת לב. בנסיבות אלה, קבע, הסכם המכר בטל כלפי הנאמן.
באפריל 2018 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, לבקשתו. במסגרת ההליך הוא הצהיר על חובות בגובה 746,368 שקל, אולם רק כ-30% מהם אושרו על ידי הנאמן. לטענת הנאמן, החייב לא הצהיר על ביצוע עסקאות מקרקעין בעשר השנים שקדמו להגשת הבקשה.
למרות זאת, מחקירות שביצע הנאמן עלה שהחייב חתם באפריל 2017, כשנה לפני מתן צו הכינוס, על הסכם שלפיו הוא מוכר לבן דודו (המשיב) את המקרקעין שירש מאביו המנוח. לדברי הנאמן, מדובר בקרקע עם בית מגורים ששווה לכל הפחות 2 מיליון שקל.
הנאמן הוסיף כי החייב גמגם בחקירותיו מולו. כך, בעוד שבחקירה הראשונה הוא הכחיש את המכירה, בחקירתו השנייה הוא הודה שהמקרקעין נמכרו תמורת מיליון שקל וכי התמורה שימשה לכיסוי חובות בשוק האפור ובהוצאה לפועל.
יתרה מכך, לטענת הנאמן, ההסכם שהציג החייב בתגובה לבקשה נושא תאריך שונה מההסכם שהציג בן הדוד שלו, כך ששניהם אינם מגלים את האמת. בנסיבות אלה ביקש הנאמן להכריז על העסקה כבטלה כלפיו, בהתאם לפקודת פשיטת הרגל.
החייב המשיך לשנות גרסאות. בבית המשפט הוא טען שהדירה נמכרה תמורת 600,000 שקל וכי הוא השתמש כמעט בכל הסכום לצורך סילוק חובותיו, כך שלמעשה קידם את הליך פשיטת הרגל ולא פגע בו.
מלא סימני שאלה
אבל השופט זגורי לא השתכנע מסיפורי החייב. הוא כתב כי "ההתנהלות היא כה מוזרה ומלאה סימני שאלה", שיש להטיל ספק בכל טענה מטעם החייב או בן דודו.
לדברי השופט, בעוד שהסכם המכר ועדותו של בן הדוד מלמדים כי תמורת הדירה שולמה במועד חתימת ההסכם (אפריל 2017), החייב העיד כי קיבל את הכספים רק שנה לאחר מכן. "דבריו אלה של החייב גם מקריסים לחלוטין את טענותיו כי שילם מהתמורה הכספית את החובות לתיק ההוצאה לפועל ולשוק האפור כשנתיים קודם לכן", קבע.
השופט ציין שהחייב ובן דודו אמנם הביאו תצהיר של עורך דין שלכאורה ניהל את המשא ומתן ביניהם ושבפניו נחתם הסכם המכר, אלא שבתצהיר לא הייתה שום התייחסות לעניין תשלום התמורה לחייב בעד המכירה, ולפיכך הוא חסר ערך ראייתי.
בתוך כך השופט כתב שלא הוצגו בפניו ראיות בנקאיות המצביעות על העברת כספים בין המשיב לחייב. הוא ציין שגרסת החייב לפיה השתמש בכספי המכירה לכיסוי חובותיו נמצאה כוזבת לאחר שהחייב הודה בדיון כי בפועל החובות שולמו באמצעות הלוואה שקיבל מחבר.
השופט הוסיף כי העובדה שהמשיב לא רשם הערת אזהרה מכוח ההסכם מיד לאחר ביצוע העסקה אומרת דרשני, על רקע היותם של המשיב והחייב בני דודים ולא קרובים מדרגה ראשונה.
לפיכך השופט הכריז על עסקת המכר כ"הענקה בטלה".
החייב ובן דודו חויבו ב-2,500 שקל הוצאות.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה
עו"ד רונן יצחק גרין
עוסק/ת ב-
חדלות פירעון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.