מזה למעלה משנה מסרבים שני ילדים להיות בקשר עם אמם. השופט אסף זגורי נפגש עם הקטינים ומצא מצוקה רגשית גדולה. באחרונה הוא חייב את האב, הילדים והאם לקבל טיפול.
בני הזוג נישאו באוגוסט 1992, הביאו שלושה ילדים והתגרשו לפני כארבע שנים. בתקופה הראשונה היחסים היו רגועים יחסית אך מספר חודשים לאחר מכן פרץ סכסוך כספי בין האב לבין האם ש"הצית אש גופרית קשה".
בבקשה שהגישה האם לבית המשפט למשפחה בנצרת בתחילת 2015 היא סיפרה שהאב מסית את הילדים נגדה, מציג אותה כ"חמדנית" ומשתף אותם בסכסוכים הכספיים ביניהם. כך למשל, כשנקטה בהליכי הוצאה לפועל לאחר שהאב לא שילם מזונות, הודיע לה אחד הילדים שהוא מסרב לחזור לגור עמה עד שתבטל את ההליך.
היא הוסיפה שבסוף שנת 2014 הבת הבגירה, שגם היא ניתקה עמה קשר, הגיעה עם הבן האמצעי ושניהם לקחו מביתה בכוח את הבת הצעירה, כשהאב מחכה להם ברכב.
היא מצדה עשתה כל שיכלה כדי להתמודד בצורה בוגרת ונכונה עם הסיטואציה שנכפתה עליה ואף פנתה להדרכה הורית ולטיפול פסיכולוגי אך ללא הועיל.
לדבריה, בסופו של דבר עברו הילדים לגור עם האב וניתקו עמה כל קשר. מאחר שהאב מסרב לכל שיתוף פעולה והידברות היא מבקשת להורות לו להימנע מהתנהגויותיו החמורות ולדאוג שהילדים יקבלו טיפול רגשי ונפשי באופן מידי.
האב טען מנגד שהאם היא שזקוקה ל"טיפול נפשי ולהסתכלות פנימית". לדבריו, הוא עשה כל מאמץ למניעת הסלמה במשפחה אך התובעת נהגה באלימות פיזית כלפי הילדים ובאיומים חוזרים ונשנים בהתאבדות והם "בחרו להצביע ברגליים" ועברו להתגורר עמו.
לטענתו, האם השפילה את הילדים ו"נהגה בהם כשק חבטות". האב הדגיש שרצון הילדים הוא עצמאי ונובע מהאלימות של האם כלפיהם ולא כתוצאה מהסתה מצדו.
חמור ממוות
השופט אסף זגורי נפגש עם הילדים ומצא אותם "סוערים ורוגשים". השופט ציין שניכר שהם מצויים במצב בלתי אפשרי של קונפליקטים פנימיים והיעדר הקשר עם האם הוא עניין שהם מתקשים מאוד להתמודד עמו, גם אם כלפי חוץ הם מנסים לנפק הסברים מציאותיים או רציונליים.
השופט כתב שמדובר במקרה מובהק של סרבנות קשר מצד הילדים, שרואים לנכון "להשחיר" את דמותה של האם בכל דרך.
השופט פירט רשימה ארוכה ועגומה של נזקים הנגרמים לילדים בעקבות הניכור ההורי. בין היתר הוא ציין שהילדים לומדים דרכי חשיבה מעוותות של "שחור לבן" ומגלים חוסר אמפתיה לזולת תוך הקהיית החושים. "ייתכן ואובדן ההורה כחלק מתסמונת הניכור ההורי קשה יותר ממות ההורה" כתב השופט והסביר שבמצב של ניכור הילד מאבד הורה ללא יכולת להתאבל עליו וללא אפשרות לעצב לעצמו כל זיכרון טוב ממנו.
השופט ציין שאמנם ניכר שהילדים היו במצוקה בבית האם אך לאחר שעברו לגור עם האב חל עיוות גמור במערכת היחסים והם מחקו אותה מחייהם, כשהגורם המרכזי לכך הוא חשיפתם לקונפליקט בין ההורים.
"דמעותיהם אינן רק דמעות של כעס וכאב אלא גם דמעות של געגוע", כתב השופט והוסיף שמאחר שבזמן שחלף האב והילדים לא פנו לטיפול מיוזמתם, נותרה אפשרות אחת של חיובם לפנות לאפיק טיפולי התקווה שהדבר יביא לשיקום הקשר.
בסופו של דבר חייב השופט את הצדדים וילדיהם לקבל טיפול למשך שלושה חודשים לפחות וקבע שהאב ישלם 2,000 שקל לקופת בית המשפט על כל מפגש שאליו לא יתייצבו הוא או הילדים.
לא ניתן צו להוצאות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד דוד רוזן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.