האחים שהודרו טענו במסגרת התנגדות שאמם בקושי דיברה עברית, כך שאין הוכחה שהבינה את צוואתה. אך השופט הגיע למסקנה אחרת
דרמה בבית המשפט למשפחה בנוף הגליל-נצרת: צוואת אישה המורישה את כל רכושה לבתה תוך נישול עשרת ילדיה האחרים תקוים ככתבה וכלשונה – כך קבע לאחרונה השופט מחמוד שדאפנה. הוא דחה את טענת האחים המקופחים שהצוואה פסולה מאחר שהיא מנוסחת בעברית, שפה בה אמם, כביכול, לא שלטה. מסקנתו הייתה שרמת העברית של המנוחה, הגם שלא הייתה גבוהה, הספיקה כדי שתבין על מה היא חותמת.
התובעת ועשרת המתנגדים הם ילדיה של אישה אשר הלכה לעולמה לפני חמש שנים בגיל 89. בשלהי 2011 ערכה המנוחה צוואה לטובת התובעת, במסגרתה הורישה לה את כל רכושה - כולל דירה – תוך נישול ילדיה האחרים. צוואה זו עמדה במוקד סכסוך הירושה רב המשתתפים.
בהתנגדות שהגישו האחים המקופחים לצוואה נטען שאחותם, הזוכה, הייתה מעורבת בעריכתה ואף הפעילה על אמם השפעה בלתי הוגנת. לטענתם היא נהגה לצרוח עליה, למשוך ממנה כספים ואף למנוע ממנה צרכים מינימאליים כמו מזון. אחד האחים סיפר שפעם אחת הבחין באמו יושבת על כסא גלגלים במרפסת בשיא החום, אחרי שהתובעת הניחה אותה שם.
סוגיה נוספת שהעלו המתנגדים נגעה לשפת הצוואה: עברית. לטענתם אמם תקשרה בעיקר בערבית-עיראקית ולא בעברית, ומשכך אין הוכחה שהבינה את צוואתה. אגב, לטענת האחים זו הסיבה שאמם עבדה כשוטפת כלים בבית חולים – עבודה שלא מצריכה ממנה לפגוש אנשים ולשוחח עמם.
התובעת, מנגד, ביקשה לדחות את ההתנגדות ולאשר את הצוואה. לטענתה, הגם שהאם התקשתה פה ושם עם כמה מילים, בסך הכל היא שלטה בעברית והבינה את הצוואה - שמשקפת את רצונה. התובעת הוסיפה שאמה לא הייתה תלותיה בה אלא עצמאית לחלוטין, כך שאין יסוד לטענה כי הופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת.
"זכותי להוריש למי שארצה"
ואכן, השופט שדאפנה קבע שלא הוכחה השפעה בלתי הוגנת כלפי המנוחה אשר הביאה אותה לערוך את צוואתה. בהקשר לכך הודגש שמצב המנוחה הידרדר רק בחלוף חמש שנים מעריכת הצוואה, במהלך 2016 - אז קיבלה אירוע מוחי - כשרק ממועד זה ואילך הפכה לתלותית ומבולבלת, וכן נפגע כושרה הגופני והשכלי.
אינדיקציה חזקה לכך שהצוואה משקפת את רצון המנוחה מצא השופט בעדות עורך הדין שניסח אותה. העד סיפר ששאל את המנוחה במהלך פגישתם מה היא מעוניינת לכתוב בצוואה והלה השיבה: "אני רוצה לתת את כל מה שיש לי לבתי (התובעת)". לדבריו גם אחרי שהקשה עליה והזכיר שיש לה ילדים נוספים, התעקשה המנוחה: "אני בטוחה ואעשה מה שאני רוצה – לתת כל מה שיש לי בעולם הזה לתובעת".
השופט נתן אמון בעדות עורך הדין ואימץ אותה. "לא מצאתי כל טעם לפקפק בעדותו, ולא הובאו ראיות מטעם המתנגדים להפריכה", הדגיש.
אשר לסוגיה הנוספת שבמחלוקת, שליטת המנוחה בשפה העברית, העידה מזכירתו של עורך הדין – ששימשה כעדה לצוואה – כי המנוחה דיברה עברית שוטפת, וכי השיחה עמה במעמד החתימה נוהלה בשפה זו.
לזאת הוסיף השופט את העובדה שמדובר בצוואה פשוטה ביותר הכוללת הוראה להוריש את כל הרכוש לתובעת. מסקנתו הייתה שרמת העברית של המנוחה, הגם שלא הייתה גבוהה, הספיקה לה כדי לפרט את רצונה בפני עורך הדין ולערוך צוואה קצרה.
לפיכך קבע השופט השופט כי הצוואה תקוים ככתבה וכלשונה. הוא דחה את ההתנגדות וחייב את אחי התובעת לשלם לה 15,000 שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעת: עו"ד איילת נוף
- ב"כ המתנגדים 1-6 ו-8-10: עו"ד אתי רובין ואח'
עו"ד דוד ידיד
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.